יוסף נולד בשנת 1920 למרים ומשה בכפר חלביץ שבמחוז צ`קוצ`ין שבפולין. אביו היה קונדיטור למאפים מתוקים וכן קצב. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה חמישה ילדים: וולף, שמוליק, זיסקינד, ארנה ויוסף. יוסף סיים את בית הספר היסודי. למחייתו עבד יחד עם כל בני משפחתו אצל בעל האחוזה.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. בעל האחוזה הגוי הסתיר את בני השפחה תקופה ארוכה מפני הגרמנים.
האח שמוליק שנימנה עם היודנרט ניסה לסייע אף הוא לבני המשפחה אך הצליח בזאת רק לתקופה קצרה.
האב, האם והאח הצעיר זיסקינד נשלחו בטרנספורט למחנה ההשמדה טרבלינקה ושם נספו.
בשנת 1941 נשלחו האחים וולף, ארנה ויוסף למחנה סקרז`יסקו קמיינה. וולף ויוסף חלו במחלת הטיפוס ואת חייהם הם חבים לאחותם המסורה ארנה. האחות לעסה עבורם את המזון, האכילה אותם בשקידה ובמסירות וכך למעשה ניצלו חייהם. האחים נשלחו לעבוד במחנה "האסאק", מחנה ריכוז שהיה צמוד לבית החרושת לייצור תחמושת.
יוסף ואחיו נשלחו למחנה הריכוז בוכנוולד שבגרמניה. הכתובת שהקבילה את פני הבאים על גבי שער המחנה הייתה
"כל אחד מקבל את מה שמגיע לו". אף במחנה זה עבדו בייצור תחמושת למען הרייך השלישי. יוסף עבד ליד תנור לוהט
עד כדי כך שבגדיו נשרפו מן החום. במחנה שררו תנאי חיים קשים מאד שהתבטאו במחסור במזון ובביגוד ובקור העז, שהיה הקשה ביותר באירופה זה שנים.
ב-9 במאי 1945, כשהאמריקנים התקרבו, חוסל המחנה. אחר הצהריים התקרבו טנקי הצבא האמריקני. שעון הכניסה למחנה בוכנוולד נתקע בדיוק בשעה בה שוחררו כל האסירים מן המחנה.
יוסף נסע ברכבת לצ`כוסלובקיה ומשם הגיע לעיר סוסנוביץ שהייתה עיר מרכזית ליהודים.
בשנת 1947 נשא לאישה את הניה.
בשנת 1948 עלתה המשפחה לארץ באמצעות "הקיבוץ" שארגן חמו משה.
המשפחה הגיעה לרמת הדר. יוסף הקים לול, עסק במכירת עופות ל"טנא" והיה חקלאי.
ליוסף והניה נולדה בת: חוה – ספרנית בספריה העירונית בהוד השרון.
להניה ויוסף נולדו שלושה נכדים: יפית, לימור ואסף.
יוסף נפטר בשנת 1980, יהי זכרו ברוך.