נולדתי בשנת 1931 למרים ונסים ינה בעיר טריפולי שבלוב. אבי היה חייט. המשפחה מנתה עשרה ילדים: אסתר, דינה, שמעון, יצחק, אילן, משה, דליה, חנה, שושנה ואני. בטרם השואה הייתי תלמידת בית ספר.לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי.
ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכבשו כעבור חודשיים את אזור קירינאיקה, לרבות בירתה בנגאזי. הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 נסוגו הבריטים מאזור קירינאיקה ושבו למצרים והאיטלקים והגרמנים נכנסו ללוב.
בשנת 1942 הועברתי יחד עם עוד יהודי מטריפולי לתוניס והיינו שם פליטים. כל היהודים הושמו תחת מעצר במחנה סגור תחת שלטון הגרמנים. המחנה בו הושמנו נקרא "מרסה פלאז". כל היהודים ענדו טלאי צהוב. אבי נלקח לעבודת פרך והיה שב מאוחר בערב. הגרמנים היו אוספים את היהודים הכשירים לעבודה ולוקחים אותם במשאיות לעבודות מיוחדות.
עם ערב היו זורקים את היהודים ליד המחנה. אבי פחד מהם פחד רב ועל כן לא יצא מהבית במשך שלושה חודשים שמא יהרג בידי הגרמנים.
המחנה שלנו היה ממוקם ליד שפת הים. ערב אחד הופיעו גרמנים שקפצו מעל חומת הבטון הפונה לים. מגמתם היתה לתפוש נשים. כולן נמלטו והתחבאו מתחת למיטות. הגרמנים תפשו נשים אחדות והחזיקו אותן מספר ימים תחת חסותם,
עד ששלחו אותן חזרה למחנה.
בתקופת השבי כמעט ולא היה אוכל ואנו סבלנו מכינים. אמי, אחותי ואני לקינו בפטריות ברגלינו ועד היום אני סובלת מתופעה זו.
עם סיום המלחמה באזורנו, בשנת 1943, שבנו ללוב לבית סבתי שנשארה כל עת המלחמה בביתה ושמרה עליו מכל משמר. אנו שוחררנו בידי הבריטים שכבשו את האזור מידי הגרמנים.
בשנת 1949 נישאתי בתוניס לבעלי סאסי.
בשנת 1949 עלינו ארצה באנייה "גלילה" מנמל מרסיי שבצרפת אל נמל חיפה.
בארץ עבדתי במעון ילדים במעברה של מגדיאל וכן בארגון אמהות עובדות.
לבעלי ולי נולדו שתי בנות: מזי – מנהלת חשבונות, וויאולה – עובדת עצמאית יחד עם בעלה.
זכינו ליהנות משישה נכדים: שגיא, גלי, מעיין, עינב, שניר ואור, ומשני נינים: לידור ואופק.