נולדתי בשנת 1918 לנסריה וחואטו בעיר טריפולי שבלוב. עבדתי כחייט. את השכלתי רכשתי תוך כדי עבודה.לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי.
ב-9 בדצמבר 1940 כבשו הבריטים את לוב.
באפריל-מאי 1941 תקפו הגרמנים יחד עם האיטלקים את הבריטים וכבשו את לוב.
בשנת 1942, עם בוא הגרמנים לטריפולי, נלקחתי למחנה עבודה בלוב. לקחו אותנו כמו עדר כבשים. היינו מצופפים בתוך המשאיות עד שהגענו למחנה מעבר בשם "בן גרדן", הנמצא בגבול תוניס-לוב. השאירו אותנו במקום במשך יום ולילה ללא בגדים.
נשלחנו למחנה סגור בעיר ספקס שבתוניס ובו שהינו עד סיום המלחמה. כל יהודי ענד טלאי צהוב. פחדנו פחד עז מפני הגרמנים שהטילו עלינו עבודות קשות. לא היינו רגילים לעבוד בעבודות במעדר ובסחיבת שקים. מלבד עבודת הפרך הלקו אותנו מדי פעם.
ערביי הסביבה שיתפו פעולה עם הכובש הגרמני. הם חשפו מקומות מחבוא של יהודים והיו מסגירים אותם לידי הגרמנים.
בשנת 1943 כבשו הבריטים את ארצנו. הם התקבלו על ידינו בשמחה אמיתית.
לאחר השחרור שבנו לטריפולי וחזרתי לעבוד בעבודתי הקודמת כחייט.
בשנת 1948 נסענו לתוניס, שם הפכתי להיות פעיל עלייה מטעם הג`וינט.
בשנת 1949 נשאתי לאישה את דוריס ויחדיו עלינו ארצה באנייה "גלילה".
בארץ השתתפתי במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים.
בארץ הייתי פועל בניין.
לרעייתי דוריס ולי נולדו שתי בנות: מזי – מנהלת חשבונות, וויאולה – עובדת עצמאית עם בעלה.
זכינו ליהנות משישה נכדים: שגיא, גלי, מעיין, עינב, שניר ואור, ומשני נינים: לידור ואופק.