משה נולד בשנת 1929 למלכה ולאפרים יזראל בכפר טורץ הסמוך לסטו-מרה שברומניה. בבית הוריו חיו עשר נפשות: הורים ושמונה ילדים. את השכלתו רכש משה בבית הספר הממלכתי, בו למד שמונה שנים, שלוש מהן בבית הספר ההונגרי ושאר בבית הספר הרומני. בנוסף למד ב"חדר". לאביו הייתה אחוזה ענקית ובה מטעי שזיפים, תפוחי עץ ואגסים. מהשזיפים היו מכינים שיכר – צויקה.
הבית שימש כבית תמחוי ועל השולחן הענק סעדו לרווחתם עובדי המטעים ונזקקי הכפר.
ב-19 במרס 1944 נכנסו הגרמנים לעיירה. הגרמנים ציוו על היהודים לעבור אל הגטו בסולוש.
כעבור חודש נשלח משה בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. במחנה זה מספרו היה 116263.
את קבוצת הילדים צופפו לבלוק אחד שהכיל כ-2,000 ילדים. פעם אחת ברח משה מהצריף דרך החור להברחת אוכל שיצרו בקיר. בשעה ששב לצריף המתין לו האס-אס. משה הושכב על התנור וספג 25 מלקות - לקראת הסוף התעלף. שלוש פעמים נחלץ מן המוות: בפעם הראשונה נערכה סלקציה בידי ד"ר מנגלה. הבריאים הופנו ימינה והחולים שמאלה. מאחר והיה נמוך קומה לא הגיע אל רף הסימון והופנה למשרפות. משה הורה לאחד מילדי כפרו טורץ לאחוז אִתו סיר אוכל כבד ולצעוד לעבר קבוצת הילדים הבריאים. האס-אס שראה אותם צעק: "מדוע אתם עוברים לקבוצה השניה?" ותשובתם "בטור הזה הילדים אינם זקוקים לאוכל, הם מופנים לשריפה". האס-אס היו בטוחים שהם קיבלו פקודה לעבור לצד השני, וכך נשארו בחיים. בפעם השנייה הצריף ננעל על קבוצת הילדים החולים. לכל אורכה של תקרת הצריף היה חלון, הילדים טיפסו אחד על השני עד שהגיעו לחלון. בשעה שראו שהשומרים המפטרלים רחוקים, קפצו אל התעלה, משה נפצע ברגלו. משה נכנס במרוצה אל צריף הילדים הבריאים. אחיו הצעיר בומי נשאר בצריף החולים ונלקח למשרפות. קבוצת הילדים הועברה למחנה הריכוז דכאו ומשם למחנה הלך. הפעם שלישית הייתה כשחלה בטיפוס הבטן ואיבד את הכרתו. הגרמנים ברחו ועזבו את בית החולים פתוח. כששמעו שהאמריקנים מתקרבים, שני ילדים סחבו אותו מן המחנה החוצה. מזלו שלא היה בהכרה ולא אכל מקופסאות השימורים של האמריקנים.
במאי 1945 האמריקנים העבירו אותו לבית חולים בו קיבל טיפול מסור. חיילים יהודים אמריקנים הפצירו בו לנסוע עמם לארצות הברית. משה סירב להצעתם וביקש לעלות רק לארץ ישראל.
בשואה נספו הוריו וארבעת אחיו. משה שב לטרנסילבניה וגילה שעל האחוזה שלהם השתלטו גויים. אחיו הבוגרים הקימו משפחה בכפר ומשה יצא להכשרה בקלוז`.
בנובמבר 1946 הגיע ארצה מיוגוסלביה במסגרת תנועת הנוער "גורדוניה" באנייה "כנסת ישראל", ובשמה הנוסף "המרי העברי", כשעל סיפונה 3,847 מעפילים. הבריטים עצרו אותם והם נשלחו למעצר באי קפריסין. בשנת 1947 שב ארצה היישר לקרב לטרון ולאחריו לקרב על מצודת עירק סואידן. משה נלחם אף במלחמות קדש, ששת הימים ויום הכיפורים.
בשנת 1955 נשא לאישה את שרה. משה עבד למחיית משפחתו כנהג משאית.
לזוג נולדו שלושה ילדים: מלכיאלה - מורה מאבחנת ליקויי למידה, אפריים - בעל בית קפה, וגלעד - הילר ברפואה משלימה.
משה זכה לשבעה נכדים: עודד, סער, עמרי, נטע, סיון, דריה ואור.
משה נפטר בשנת 2004, יהי זכרו ברוך.