נולדתי בשנת 1935 לאיטה-מירה ולדן אביסבאום בעיירה גלובוקה שבליטא. אבי היה סוחר בגדים. הבית היה בעל צביון דתי מאד. המשפחה מנתה שישה ילדים: בשה-בתיה, חיה, שייע, יוכבד, ירחמיאל-ירח ואני. לאבי היו סוס ועגלה וכן תרנגולות. בסביבתנו היו יערות ובהם נפשנו במשך הקיץ. היינו מתרחצים בנהר הסטרופה וגם עשינו בו את הכביסה. בבית אפו לחם וכל שבת אכלנו חמין וגפילטע פיש. בכל פסח היינו מחליפים את הקש במזרונים. אמי נפטרה בהיותי בת שש.
ב-24 ביוני 1941, לאחר כבוש ליטא, ברחנו לברית המועצות, פרט לאבי ואחותי חיה שהייתה נשואה ובהיריון. חיה אחותי הסתתרה ביערות, בעלה נהרג במלחמה עם הגרמנים. הבת שלה חלתה, וכשהחלה לרוץ עמה, נורו השתיים בידי הגרמנים. אבי נתפש באחת האקציות בידי הגרמנים, נאסר בבית הסוהר ונרצח. אנו נדדנו עד שהגענו לעיר פלבדר שבסיביר.
בגיל שמונה הועברתי לבית ילדים נוצרי בסיביר. נחשבתי לנוצריה וגרתי שם עד סיום המלחמה. בבית הילדים ההשכמה הייתה מוקדמת בבוקר, קיבלנו פרוסה וכוס מים. נשלחנו לבית הספר ובצהריים אכלנו תפוחי אדמה, פת לחם נוספת ומים. כל הזמן נותרתי רעבה, וחלומי היה לשבת ליד שולחן עמוס, ולאכול לשובע. היינו מסתובבים ליד תחנת הקמח ואוספים חיטה ואוכלים אותה, וכן ירק שמצאנו ביערות. בחגים ובאחד במאי זכינו לקבל חבילת ממתקים שהסתרנו אותה מתחת לכרית ואכלנו ממנה במשורה. בכל יום ראשון ביקרתי בכנסייה כשלגופי שמלה אפורה. פעם בשבוע הלכנו להתרחץ. בבית הספר נחשבתי לתלמידה טובה. חרפת הרעב ממנה סבלתי נתנה את אותותיה וחליתי מאד.
בשנת 1945 נפגשתי עם אחותי בשה פגישה נרגשת. בשל הדרכונים הסובייטים שלנו לא הותר לנו לצאת מברית המועצות. בזכות אחותי יוכבד ששהתה בשצ`צ`ין הותר לנו לבסוף לנסוע לשצ`צ`ין. ירחמיאל ואני נשלחנו לבית יתומים ומשם נשלחנו למחנה העקורים רוזנהיים בגרמניה. קבוצת הנוער הציוני הושיבה אותנו במחנה פירטן שם למדנו והוכשרנו לעלייה.
בשנת 1947 הועלנו למשאיות וחצינו את הגבול למרסיי שבצרפת. עלינו על סיפון האנייה "אקסודוס - יציאת אירופה". הבריטים איתרו אותנו לפני כניסתנו לארץ. מנמל חיפה שולחנו חזרה לגרמניה. אף מדינה לא רצתה לקבלנו. היינו כחודשיים על סיפון האנייה כשבאנייה נשים הרות, תינוקות, ילדים וקשישים. אכלנו ביסקוויטים עם תולעים ומרק, חסרו מים, ולא היה לחם. באנייה שררו תנאים בלתי אנושיים וסבלנו מרעב וממחלות. הורדנו בכוח במחנה ברגן בלזן והיינו בו כשנה.
בשנת 1948 עלינו על האנייה "קדמה" והגעתי לבית העולים ברעננה. נשלחתי לכפר גליקסון, זו הייתה התקופה היפה בחיי והתחלתי למעשה את לימודיי בגיל 13 למשך ארבע שנים. למדנו עם נוער שבא מהונגריה ופולין, ארגנו מסיבות ונהנינו במיוחד מפרי הדר.
אחיי הגיעו לחיפה, גרתי אצל אחותי בשה ולמדתי שנה נוספת. עבדתי במעון לילדים ושנתיים כאומנת בבת גלים בחיפה.
בשנת 1955 נישאתי ליוסף יתום. עבדתי כעוזרת וכגננת מחליפה בגן.
נולדו לנו שלושה ילדים: אורנה - מזכירה רפואית, דני - טכנאי אלקטרוניקה, ואיציק במחשבים.
זכינו ליהנות משמונה נכדים: גיא, דור, גל, תום, יונתן, תמר, שיר ואיתמר.