יתום יוסף (יושה)יוסף נולד בשנת 1929 לפייגה-צפורה ולהרץ יאסם בעיר לנצוט שבפולין. אביו היה סוחר גדול בבקר ובבעלותו היה אטליז שבו עבדו אמו, סבתו ואחותו. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שני ילדים: חנה ויוסף.
יוסף למד ב"חדר" ושלוש כיתות בבית הספר. משפחתו הענפה גרה בלנצוט שנחשבה עיר מודרנית.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. כששמעו יריות תותחים, נכנסה המשפחה למקלט וכשיצאו ראו במרכז העיר טנקים וחיילים גרמנים.
הם צפו במחזה זוועה של יהודי היוצא מבית הכנסת עם טלית, מופל ארצה ונרמס במגפיים מסומרות. כעבור מספר חודשים נשלחו הגברים למחנות כפייה. נשארו בעיר רק הנשים והילדים. אביו שב כעבור זמן שותת דם והודיע שחייבים לעזוב מיד. לאב היו קשרים עם ספקי הבשר הכפריים. הוא הביא עגלה וזוג סוסים וביקש ממשפחתו להצטרף,
לא כולם נענו להצעה. הילדים והמבוגרים עלו על העגלה והשאר צעדו ברגל מזרחה עם מעט המטלטלים שלקחו.
בדרך היו עדי ראיה להתעללות של הגרמנים ביהודים. כעבור מספר ימי צעדה הגיעו ללבוב.
האזור היה בשליטת ברית המועצות. כל הפליטים שוכנו בשכונת וילות של קצינים פולנים שחוסלו. בלילה העלו אותם למשאיות. הם לא רצו לקבל אזרחות סובייטית ולכן נשלחו ברכבות לסיביר. בתחנות הגברים רצו לשוק לקנות מעט מזון והאב כמעט ואחר את הרכבת. המשפחה הגיעה לעיר המחוז אומסק שבסיביר. בשל הנסיעה הממושכת לקו בכינים. יוסף ומשפחתו הפליגו בספינה בנהר אוב במשך חודשים לסמרוב. הסבתא נפטרה בדרך ונקברה במקום.
באחד הכפרים אנשים טובי לב נתנו להם את חדריהם לישון ולאכול דגים. הם בנו בית בעצמם מעצים שכרתנו ביער. לכל משפחה ניתנה פרה שהייתה המקור למוצרי החלב.
הממשלה הפולנית הגולה השיבה להם את האזרחות הפולנית. לאחר עברו לברית המועצות האסיאתית לקולחוז ואחר לעיר מכרות פחם קוקיאן גג.
האם עבדה כתופרת בבית המלאכה. האב נפטר מטיפוס. מאחר שלא היו ליוסף נעליים, סירבה אמו להתיר לו ללמוד בבית הספר הסובייטי.
השאיפה העזה ללמוד גרמה ליוסף לשקר לאמו. הוא עטף את רגליו בשקיות וצעד לבית הספר ולפני תום עבודתה שב הביתה. יוסף היה היהודי הפולני היחיד שלמד עם הסובייטים והצטיין בלימודיו.
הוא למד ללא ספרים ומחברות. לרשותו היה עפרון והשתמש בשולי העיתונים לכתיבה. יוסף למד כך שלוש שנים.
בשנת 1946 שב עם אמו ואחותו לפולין לעיר שצ`צ`ין. שליחי ארץ ישראל ריכזו את שארית הפליטה בעיר כי הייתה עיר גבול בין פולין לגרמניה.
לילה אחד ריכזו את כל הילדים במשאיות וחצו את הגבול. ירו בגלגלי המשאיות, כשראו כי הם ילדים, העבירו אותם לבית ספר ציבורי.
הם עברו דרך צ`כוסלובקיה ואוסטריה והגיעו למחנה העקורים רוזנהיים ובכפר קטן התאחדו עם משפחתם. משם עברו לברגן בלזן ושלוש שנים למד שם מסגרות מכנית.
במרס 1949 עלה ארצה לחיפה ועבר לבית העולים בבאר יעקב. משפחת אחות אביו, משה הר, גרה ברמתיים ובזכותם עבר גם הוא לבית העולים ברעננה.
יוסף עבד בקטיף ובמסגריית בלומנקרנץ ואחר התחיל בעבודתו בעירייה. יוסף היה מנהל מפעל המים של העירייה במשך 30 שנה.
בשנת 1955 נשאתי לאשה את טובה. לזוג נולדו לשלושה ילדים: אורנה - מזכירה רפואית, דני - טכנאי אלקטרוניקה ואיציק - במחשבים.
יוסף זכה ליהנות משמונה נכדים: גיא, דור, גל, תום, יונתן, תמר, שיר ואיתמר.
יוסף נפטר בשנת 2004, יהי זכרו ברוך.