כהן יוסף (יוז`י)נולדתי בשנת 1932 למרים ויצחק כהן בעיר קוסבסקה-מיטרוביצה שביוגוסלביה. בעיר התגוררו בטרם המלחמה כ-200 יהודים. משפחתנו מנתה שלושה ילדים: משה, זהבה ואני. אבי היה סיטונאי טכסטיל. לפני המלחמה למדתי עד כיתה ב`. ביתנו היה בית מסורתי.
באפריל שנת 1941 כבשו הגרמנים את העיר. בין המוסלמים היו משתפי פעולה עם הגרמנים אך גם אנשים נאמנים לנו שסייעו רבות בהצלתנו, ביניהם נמנה מוסלמי בשם קורטש ובנו חסן. בשעה שהגרמנים באו וחיפשו את משפחתנו אמרו להם שכל בני משפחת כהן אינם גרים בעיר. הם החביאו אותנו במשך שבועיים ואחר דאגו להעבירנו לעיר פרישטינה. בפרישטינה ריכזו את כל היהודים במחנה ריכוז של האיטלקים באלבניה בעיר ברט. בשנת 1943 נכנעו האיטלקים לבעלות הברית ולפיכך הגרמנים כבשו את המקום. החלה בריחה של קבוצות יהודים. התחלקנו לקבוצות קטנות על מנת לא להתפש. סבי וסבתי ברחו אִתי, ואחיי ברחו עם הוריי. נמלטנו אל ההרים, אל פריזרן שבגבול אלבניה יוגוסלביה. כעבור יומיים נלקחנו בידי הגרמנים אל מחנה הריכוז של הקרואטים סימשטה והיינו בו חודש. סבי ספג מכות נמרצות ומת במחנה. בשנת 1944 נשלחנו למחנה הריכוז ברגן בלזן. חליתי בטיפוס, טיפוס הבהרות ובמלריה. עם התקרבות בעלות הברית העמיסו אותנו על קרונות ונשלחנו מזרחה. בדרך שוחררנו בידי הרוסים בעיירה טרייבץ שבמזרח גרמניה, זה היה באפריל 1945. בעיירה זו אסירים רבים נפטרו כתוצאה מאכילת דג מלוח. הוריי, אחותי ואחי היו באלבניה שהשתחררה מעול הנאצים, בסוף 1944 הם שבו לעירם מיטרוביצה.
כל יוצאי יוגוסלביה רוכזו בעיר פורסט שבגרמניה המזרחית. נסענו ברכבות במשך שבועיים עד שהגענו לעיר סובוטיצה, שם הושמנו בבית חרושת ששימש מקום הסגר למניעת העברת מחלות. בזמן הזה סחרתי בבדים ומכרתי אותם בשוק תמורת מוצרי מזון, בעיקר ביצים ונקניקים. באחד הימים נסע אבי לבלגרד לרכוש סחורה ובהכנסו לקהילה היהודית לברר מה עלה בגורל היהודים, ראה על הקיר רשימה של ניצולים וביניהם את שמי ושם אמו שרה. האב שלח מברק בו הודיע לאמי כי הוא הולך לחפש אותנו. כשהגיע אבא למחנה ההסגר, פגש את אמו ומפיה נודע לו שאני נמצא בשוק ושם התרחשה הפגישה המרגשת בינינו.
נסענו לחודש להבראה לסובוטיצה אל אגם פאליץ` ואחר נסענו לעירנו מיטרוביצה. למדתי במשך שלוש שנים בבית הספר המקצועי הנדסת בניין.
המשפחה עלתה ארצה באנייה "קפאלוס" והגענו בדצמבר 1948 לבאר יעקב. משה ואני נשלחנו לקבוץ משמר העמק וכעבור שנה עזבנו והצטרפנו להכשרה בבצת.
בשנת 1964 נישאתי ליפה ונולדו לנו שני ילדים: שרה – עקרת בית ועמית – גנן מקצועי.
בארץ עבדתי במקצועות שונים: בייעור, טפסנות, מדריך חקלאי בסוכנות, בתעשייה הצבאית, כמבלטן ויהלומן.
זכיתי לנכד: אורי.
את מסכת קורות משפחתי תיעדתי ב"יד ושם".