נולדתי בשנת 1928 לנחמה-נחה ואליהו שפירו בלחטוב שבפולין. משפחתי הייתה משפחת קצבים. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה 9 ילדים: חנה, הניוש-רשל-צבי, רבקה, מלך, צלינקה, שושנה, רחל, מרדכי ואני.ב-1 בספטמבר פלשו הגרמנים לפולין. בתחילה נשלחנו לגטו לודז` ושם בצעו הגרמנים מעשי הרג, התעללות והשפלה של היהודים. רוב הזמן הייתי בגטו לודז`. מרבית משפחתי נספתה בגטו לודז`. גורשנו למחנה בהמבורג שבגרמניה. אני הייתי בקבוצה בת 18 ילדים ואנו נצטווינו כל העת לנקות את המחנה ולסחוב חול במריצה ממקום אחד ולשופכו במקום אחר. במחנה זה שברתי את רגלי. הועברתי למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו ועבדתי בעבודות מחוץ למחנה. אף שם עבדתי בהעמסת אדמה על קרוניות וריקונן במקום שהורו לנו.
בשנת 1944 הוסעתי ברכבת למחנה הריכוז ברגן בלזן שבגרמניה. אחותי רבקה ואני חלינו בדיזנטריה ובטיפוס וסבלנו קשות ממכת הכינים ומחוסר במזון ומים.
ב-15 באפריל 1945 שוחררנו בידי הבריטים.
בשואה נספו כמעט כל בני משפחתי, פרט לאחותי רבקה ולאחי מלך. מלך היה במחנה אושוויץ בירקנאו והיום הוא חי בבלגיה.
נסעתי לעיר מינכן שבגרמניה ושם חייתי.
בשנת 1946 נישאתי במינכן למרדכי כהן ונולדה לנו בת.
בשנת 1949 עלינו ארצה באופן עצמאי. בתחילה התגוררנו בחיפה ומיד לאחר מכן עקרנו לרמתיים.
נולדו לנו שתי בנות: נחמה – מורה בכירה, סגן מנהלת בבית הספר בבאר שבע, ורחל – מורה בניו יורק.
זכיתי ליהנות מ-7 נכדים: אלה, דודי, מור, רז, אלונה, אביטל, ואמיר.