נולדתי בשנת 1933 למרים ויצחק בעיר קוסובסקה מיטרוביצה שביוגוסלביה. בעיר התגוררו כשלושים משפחות יהודיות. ליהודים היה בית כנסת פשוט. חגגנו בביתנו את כל החגים היהודים. היו לנו חברים נוצרים. למדתי בבית הספר היסודי עד כיתה ב`.מאפריל 1941 עד אוגוסט 1941 חיינו תחת שלטון גרמני בעיר. כמעט כל היהודי העיר הושמדו בידי הגרמנים.
בסוף שנת 1941 עברו הוריי ואחיי לאלבניה. ידיד המשפחה עזר לנו לברוח לאזור הכיבוש האיטלקי בעיר פרישטינה. בתחילת 1942 הגלו האיטלקים את כל הגברים היהודים מפרישטינה לעיר ברט שבאלבניה. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליהם גם יתר בני המשפחה: אמי, אחי, אחותי ואני. אבי היה חייב להתייצב פעמיים בשבוע בתחנת המשטרה האיטלקית. אני למדתי בבית הספר באלבניה במשך כשנה.
באפריל 1943 נכנעו האיטלקים לצבא של בעלות הברית ואנו השתחררנו. חזרנו לביתנו אך מיד נכנסו הגרמנים לשטחים שפונו על ידי האיטלקים ואנו שוב ברחנו לעיר פריזרן הנמצאת בגבול יוגוסלביה-אלבניה. מאחר שחששנו שהגרמנים יפלשו גם לאזור זה ברחנו לתוך אלבניה. הסתתרנו אצל הפרטיזנים באלבניה. אמי תפרה תחבושות עבור הלוחמים הפרטיזנים ואבי סייע לה להשיג חומר גלם.
שוחררנו סופית בתחילת 1945 בידי הצבא האדום. כמעט כל יתר המשפחה שלא ברחו מהעיר מיטרוביצה הובלו על ידי הגרמנים לצפון יוגוסלביה ושם הומתו בתוך המשאיות כשצינור הפליטה של הגזים מוחדר לתוך ארגז המשאית וחונק את כל האנשים.
בשואה נספו סבים, סבות, דודים, דודות וילדיהם - כעשרים איש.
בשנת 1945 כחודש לאחר שחרורנו, לאחר שגם עירנו מיטרוביצה שוחררה, שבנו אליה.
בדצמבר 1948 עלינו בצורה חוקית מיוגוסלביה מנמל בקר באנייה "קפאלוס".
בשנת 1960 נישאתי לרומה בתל אביב.
בארץ נלחמתי במלחמת קדש, ששת הימים, יום הכיפורים ומלחמת לבנון.
עבדתי בארץ בצה"ל ובסולל בונה עד יציאתי לגמלאות.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: דן – טייס גמלאי מצה"ל ולמד ארכיטקטורה באוניברסיטת ת"א, ענת - עקרת בית, ושרון - מאבטח במשרד ראש הממשלה.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: יורי, נועה, נעמה, הגר ואבישג.