כ"ץ משה (יוסף) ז"למשה נולד בשנת 1923 לחוה ושמעון כ"ץ בכפר צ`נגר שבהונגריה. בכפר חיו כ-200 משפחות יהודיות. ביתו היה בית מסורתי. המשפחה מנתה שני ילדים: קטי ומשה. להוריו היו מטעים. משה למד ב"חדר", בבית הספר היהודי, בבית הספר התיכון למסחר בדברצן וסיים בגרות. לאחר לימודיו שב אל בית הוריו ועזר בניהול העסקים. בנוסף למד גם מסגרות. משה היה חבר בתנועת הנוער הציוני.
ב-19 במרס 1944 פלשו הגרמנים להונגריה. משה עבר לבודפשט ועבד כמסגר בבית חרושת לתנורים. באחד הימים נתפס בדרכו לביתו, נלקח לבית הסוהר, וכעבור שבוע שוחרר. הוא גויס בעיר קששה למחנה עבודה, הועבר להרי הקרפטים שם עסק בכריתת עצים. כמסגר דאג שהגרזנים יהיו מושחזים. לאחר כחודשיים וחצי במחנה העבודה ברח לבודפשט ובידיו ניירות מזויפים של נוצרי, ושם היה פעיל במחתרת "תנועת הנוער הציוני".
במחתרת עסק בהכנת מסמכים מזויפים ליהודים ליציאה לשוויץ. התעודות המזויפות התבססו על הסכם שנחתם בין ישראל קסטנר ובין אדולף אייכמן ובו הגרמנים אפשרו לבעלי תעודות המעבר, "שוץ-פס", להגר לשוויץ הניטראלית. השוץ פס הייתה איגרת המעידה שבעליה מצוי בחסות השגרירות השוויצרית. עד סוף המלחמה כיבדו הגרמנים וההונגרים תעודות אלו.
משה הסתתר בדירה ריקה עם חבריו ולרשותו אקדח ותחמושת. הבית הוקף באנשי "צלב החץ". בחורה ביקשה שיסתיר את הרימונים שבידיה. הם הסתירו אותם בניאגרה יחד עם הכדורים, האקדח הוסתר מתחת לאמבטיה. לאחר חקירה מאומצת ולאחר שהנשק שלא נמצא, הועבר למחנות צבאיים ולתחנות משטרה תחת השם אלטמן לסלו. הם נשלחו לבודה למטה הגסטאפו, והודו בחקירה רק שהלכנו ברחוב ללא טלאי צהוב.
משה שוחרר כעבור שבועיים, ב-15 בנובמבר 1944, במטהו של אדולף אייכמן על סמך שוץ-פס על שמו הבדוי, אלטמן, שהנפיק חבר שהשתחרר מהכלא. משה הגיע ל"בית הזכוכית" שהשגריר השוויצרי לונץ פרס עליו את חסותו, והודות לו ניצלו אלפים. הצפיפות בבניין הייתה בלתי נסבלת והם התמלאו בכינים. משם עבר לבית אחר בחסות השוויצרים, וממחסני המזון סיפקו מזון לבתי הילדים ולגטו כשהם מחופשים לאנשי הצלב האדום.
ב-18 בינואר 1945 שיחרר הצבא האדום את העיר. משה השתחרר ב-20 בינואר.
במלחמה איבד את אמו חוה, את אחותו קטי ואת רוב בני משפחתו.
במאי 1946 עלה ארצה מרומניה באניית המעפילים "מקס נורדאו" כשעל סיפונה 1,666 מעפילים. זו הייתה עלייה בלתי חוקית, לכן נכלא במחנה עתלית לחודש וחצי. משם עבר לכפר גליקסון והצטרף לגרעין מבטחים. עלה להתיישבויות בנגב: צאלים, אורים ונירים. עזב עם רעייתו ריבה, והצטרפו לקיבוץ צאלים, אחר לכפר החורש והיה טרקטוריסט בשדות. בשנת 1948 עבר לפתח תקוה ולבסוף להוד השרון. משה עבד כטרקטוריסט בעבודות עפר במשך 30 שנה.
משה היה מלא סיפוק וגאווה כי במו ידיו עזר בפיתוח הארץ והיה שותף במיזמים רבים ורבי חשיבות בחיי המדינה: בניית סכרים בנגב, חפירות לגילוי פוספטים בנגב, חפירת היסודות של הכור בדימונה, יישור השטח בנמל אילת, תשתיות בכבישי הנגב והערבה, הנחת יסודות לבניית בורסת היהלומים בתל אביב, עבודות עפר בסיני, עמדות ירי בקו בר לב ומיזמים רבים בארץ.
לרעייתו ולו נולדו שני ילדים: גיורא –עובד במחקר, ותמר – עוסקת באומנות.
משה זכה ליהנות מחמישה נכדים: יעלי, אורן, אריאל, רועי ונֹעה.
משה נפטר בשנת 2004, יהי זכרו ברוך.