נולדתי בשנת 1923 לאלה ושייע בעיר סטורוז`ינץ בצפון בוקובינה שברומניה. בסטורוז`ינץ שהייתה עיר מחוז חיו כ-15,000 יהודים. לאבי הייתה מסעדה כשרה ובה עבדה אף אמי. הבית היה בעל צביון מסורתי. הייתי בן יחיד במשפחה. סיימתי ללמוד 12 כיתות. בבית דברו גרמנית ויידיש.

בשנת 1940 נכנסה ברית המועצות לבוקובינה. ב-22 ביוני 1941 פרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה ובעקבות זאת הרומנים שוב שלטו בבוקובינה. היהודים רוכזו כחודש ימים בגטו שהוקם בעיר. שולחנו לגטו בצ`רנוביץ ושהינו שם לחודש ימים.

באוקטובר 1941 הובלנו למחנה אטאקי. עוד באותו יום חצינו בסירות את נהר הדנייסטר והגענו למחנה מוגילב. עבדתי בהנחת פסי רכבת. התגוררנו בבתי פועלי הרכבת. רעבנו ללחם, סבלנו מן הקור ורבים לקו בטיפוס. אמי נפטרה במחנה מטיפוס ב-23 באפריל 1942. במוגילב התגוררנו כשש משפחות בבית אחד.

בקיץ 1942 גורשנו, אבי ואני, ממחנה מוגילב אל מחנה סקז`ינץ שהיה מרוחק כשמונה ק"מ ממוגילב. היהודים התגוררו בארבעה בתים של הצבא האדום.

נשלחתי לגרז`ופול לעבוד ביער ואלו אבי נשאר בסקזי`נץ. מכרתי את נעליי עבור חצי כיכר לחם. כל החורף נותרתי ללא נעליים. הוחזרתי אל מחנה מוגילב ונודע לי שמחנה סקז`ינץ חוסל. אבי נלקח ומקום מותו אינו ידוע.
בשנת 1944 הגיע הצבא האדום למוגילב ואני שבתי לצ`רנוביץ. גויסתי לצבא האדום ונשלחתי לחרקוב, למחנה צבאי, לאימוני חיל רגלים. במחנה עברתי ביקורת וחקירה של הנ-ק-וו-דה לוודא שאיני מרגל למען גרמניה. כעבור שלושה חודשים של חקירה נשלחתי לעבוד בבית חרושת לטרקטורים בחרקוב במחלקת יציקה, ועבדתי שם חצי שנה.
בשנת 1945 ברחתי מחרקוב לצ`רנוביץ. באמצעות הסוכנות עליתי ביוגוסלביה על האנייה "ההגנה" והגעתי לנמל חיפה ביולי 1946 עם 2,678 מעפילים. הבריטים תפסו את האנייה והועברנו לעתלית לשלושה חודשים. הצטרפתי ל"ההגנה" ועבדתי כפועל בניין. במרס 1948 התגייסתי לצה"ל ובאפריל השתתפתי בקרב על תל ליטווינסקי. שירתי כחייל בחטיבת אלכסנדרוני בגדוד 32. השתתפתי בקרבות בראש העין ומגדל צדק. בשנת 1950 השתחררתי מן הצבא בדרגת סגן - קצין אפסנאי.
בשנת 1948 נשאתי לאישה את פאולה. עבדתי בבניין עד שנת 1954, עבדתי בג`וינט מלב"ן כמרכז שירותים טכניים ועבדתי במרכז הגריאטרי בפרדס חנה עד יציאתי לגמלאות ב-1986.
נולדו לנו שני ילדים: יוסף – רופא, וישעיהו - טכנאי טלוויזיה.
זכיתי ל-3 נכדים: יותם, אלעד וגיל.
בשנת 2001 נסעתי בלוויית בני ישעיהו למסע שורשים למחנה במוגילב. לאחר חיפושים ממושכים איתרתי את קברה של אמי, אלה לאופר, והקמתי על קברה מצבה חדשה. ביקרנו גם בעירי סטורוז`ינץ. על קבר האחים שהוקם כתוב: "פה קבורים 250 יהודים תושבי סטורוז`ינץ שנהרגו על ידי הנאצים ביוני שנת 1941 ז"ל". כן מצאתי בעירי את המסעדה של אבי, שייע לאופר, שהיום משמשת כמינימרקט.