נולדתי בשנת 1932 לאתל וליהודה הופמן בעיר צ`רנוביץ שברומניה. הייתי בת יחידה במשפחתי. עד כיתה ג` למדתי בבית הספר הרומני ובכיתה ד` למדתי בבית הספר הסובייטי. אחר הצהריים היה מגיע הרבי הביתה ומלמדני "יידיש קייט". למדתי לנגן בכינור במשך שנתיים. הבית היה בעל צביון דתי-ליברלי. אבי היה פוקד כל בוקר את בית הכנסת ומידי שבת היה הולך לבית הכנסת הראשי. אבי היה מכין בבית מלאכתו את גפות הנעליים. מדי יום היינו נוהגים לטייל ברחוב הראשי, לאכול עוגה ולשתות כוס חלב בבית הקפה. נוהג קבוע היה לתרום לקק"ל.
בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לעיר. בחודש נובמבר 1941 הוכנסנו לגטו ושהינו בו עד תחילת דצמבר. כל פעם יצאו מן הגטו טרנספורטים רגליים למחנה בטרנסניסטריה. לאחר חודש נשארו בגטו 80 איש. רוב האנשים מתו בדרך וחלקם מיד עם הגיעם למחנה. אבי נפטר בפברואר ואמי נפטרה בחודש מרס 1942. כל ה-80 איש שנותרו התאכסנו בדרך בדירי חזירים. נשארתי יתומה בת תשע ומחצה בלבד. אחד המבוגרים ארגן את היתומים והורה לנו לגשת לכפריים ולבקש מזון. במקרים רבים סירבו האיכרים לספק אוכל, במקרים אחרים מצאנו קליפות תפוחי אדמה. באחד הימים אחת הכפריות הזהירה אותנו לבל נכנס לבית כי נמצאים בו שלושה גרמנים שתויים, למזלי רק ספגתי מכות.
בשנת 1943 שלח יעקב פוקס מישהו לקחתני. נלקחתי לטירספול שם למדתי לתפור. הודות לעבודתי זכיתי לקבל מנת אוכל – מרק תפוחי אדמה ולחם. כמו כן דאגו ללבושי, ויחסית למחנה התנאים היו טובים. המחנה היה גדול ורק בעלי מלאכה עבדו בו. למחנה זה הובאו אנשים מבסרביה, בוקובינה וצפון מולדביה. בשנת 1944 הוציא הג`וינט את יתומי טרנסניסטריה לצ`רנוביץ ומשם לארץ.
רכבת שלמה הובילה את הילדים. בדרך תפסו הסובייטים את הרכבת ובראותם שנמצאים עליה ילדים בגילאי 14-16 לקחו אותנו למחנה עבודה בדומבס שהיה בו בית חרושת לנשק. אנו מילאנו את הכדורים בחומר נפץ. נשארנו במחנה כחצי שנה. דודתי מצד אמי ששמעה שאני במחנה, הוציאה אותי לצ`רנוביץ. באמצע 1944 נתנו הסובייטים הוראה שהיהודים יכולים לעבור מבוקובינה לרומניה. סיכמנו עם זוג חברים לחצות את הגבול. הזוג חצה בתחילה ואחרי שקראו לנו חצינו אף אנו. הגעתי לכפר והג`וינט דאג לעלייתנו ארצה.
במאי 1946 הגענו לעתלית באנייה "סמירנה". על האנייה היו כ-3,000 ילדים אך גם משפחות. נתפסנו בידי הבריטים. כחודש הייתי בעתלית. ביוני 1946 הצטרפתי לקיבוץ כפר מנחם וגרתי בו כשנתיים. במלחמת השחרור נלחמתי בנגבה. בסוף 1948 יצאתי להתיישבות בקיבוץ סער שבצפון. עברתי אל דודתי שגרה ברמתיים. עבדתי בביה"ח פינסטון שברמות השבים בניקיון ואחרי חצי שנה עברתי קורס לאחיות ועבדתי שם עד שנת 1952.
בשנת 1951 נישאתי לנחמן אותו הכרתי בשעה שהגיע לבקר את אחיו שהיה מאושפז במקום.
נולדו לנו שתי בנות: עדנה – אחות עובדת במחקר תרופות, ויהודית – מורה לאמנות.
משנת 1964 עבדתי כמזכירה בבית הספר ממלכתי דתי בגני צבי עד שנת 1984.
עתה אני מתנדבת במועדון לגמלאי המשטרה בכפר סבא. פעמיים בשבוע אני פותחת את המועדון לרווחת ציבור הגמלאים ודואגת לכיבוד.
שנים רבות התנדבנו, בעלי ואנכי, במשמר האזרחי.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: אורי, שחר, סיון ונועם.