לביא רחמים (מינו)נולדתי בשנת 1941 לסופי ולאברהם בעיר בארצ`י שבלוב. אבי היה סוחר ויבואן של צמר כבשים ממצרים, הודו, אסיה ואפריקה. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה תשעה ילדים: שרה, ציון, ויקטור, גאולה, אליהו, יעקב, טובה, שושנה ואני.
לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי. ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכבשו את לוב. באפריל-מאי 1941 האיטלקים, בסיוע הגרמנים, כבשו את לוב שנית. אבי ששנא את האיטלקים שמח והניף דגלים בריטים. האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים. יהודים רבים גורשו מלוב וחלקם נכלאו במחנות הסגר באיטליה. אבי ואחי הבכור ציון ברחו עם הצבא האנגלי למצרים ולהודו. אבי לא ידע שרעייתו בהריון וכך נולדתי כשאבי אינו בבית. האיטלקים גרשו את כל בני משפחתי, כולל סבי וסבתי, ומשפחות יהודיות מבארצ`י, בנגאזי וטריפולי לאיטליה לעיר בנזאנו. משפחתי שוכנה בבניין גבוה שהיה בית ספר איטלקי. לאחר שנה הקיפו כוחות גרמנים את הבניין. משפחתי נשלחה ברכבת משא למחנה ריכוז באוסטריה לעיר אינסברוק. נכנסנו לתאי הגז ולמזלנו יצאנו מהם בחיים. המחנה היה סגור ונשמר בידי כוח גרמני. הייתה הפרדה בין הנשים לגברים. כתינוק נותרתי עם אמי, שאר אחיי היו מופרדים מאתנו. הגברים הוצאו כל בוקר לעבודת פרך. עבודתם כללה סלילת מסילת ברזל, פינוי שלג וכל עבודה יזומה. הם ספגו מכות רצח ובכללם סבי מבורך. כל נפש זכתה להקצבת מזון אחת ומאחר והייתי תינוק, ולא סברו שאחיה, ניתנה מנת מזוני לאחיי הבוגרים. בזכות אשת אחי שאימצה אותי שרדתי את השואה. רבים מתו מרעב. נשים רבות עברו מעשי אונס. נשים אחדות עברו נסיונות רפואיים.
בשנת 1944, עם תום המלחמה, לאחר שלוש שנים במחנה, הועברנו לאיטליה ליד ליבורנו ושם גרנו כעשרה חודשים. החיים במחנה היו קלים והשמירה הייתה בידי האיטלקים. האוכל היה סביר למדיי ואחיי יצאו לעבודה. הם עבדו בעיקר בחקלאות. בסוף שנת 1944 שבנו ללוב לבארצ`י. לאבי נודע שיש לו בן חדש – רחמים, ולי סיפרו שיש לי אבא. המפגש היה מרגש ביותר. למדתי שנתיים בבית הספר העברי ומוריי חיים היום באלישמע. עברנו לטריפולי במשאיות ענקיות ושהינו שלושה חודשים בבנגאזי.
עלינו לארץ באנייה "גלילה" והגענו למעברת בית ליד. אבי שהיה אדם אמיד, גא ומכובד בארצו, סירב לאפשר לבניו לעבוד בארץ בעבודות דחק. כל הונו שהומר לזהב וכסף יועד לקיום יום-יומי. אבי שהיה ממעמד אריסטוקרטי, בעל בית חורף וקיץ, שפחות ואומנות, מת בארץ משברון לב. עברנו לכפר סבא ולמדנו בנווה ימין. בנינו את ביתנו במושב אלישמע. למדתי בבית הספר שפרינצק עד כיתה ו`. עברתי ללמוד בפנימיית בית שמן עד כיתה י`. שירתי בצה"ל בחיל האוויר והשתחררתי בדרגת סרן.
בשנת 1965 נישאתי למלכה. היה לי משק באלישמע ועבדתי במפעל ליצור קופסאות פח והייתי מנהל שיווק של החברה.
לרעייתי ולי נולדו שלושה בנים: אבי - עוסק בחברת השקעות ובוגר ראיית חשבון, ברק - מהנדס פלסטיק, וירון - לומד מנהל עסקים.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: יונתן, תומר, מיכאלה ורומי.