נולדתי בשנת 1926 לאתי ויעקב ליבוביץ בכפר לוזה שבצ`כוסלובקיה. להוריי היו שישה ילדים: חנה, אלימלך, רחל, דוד, אייזיק ואני. למדתי 8 שנים בבית ספר ממלכתי וכן ב"חדר". הוריי עבדו למחייתם בחנות המשפחתית. צביון הבית היה מסורתי.

ב-19 במרס 1944 נכבש האזור בידי הגרמנים.
באפריל 1944, בחול המועד פסח, הועברנו לגטו מונקץ` ובו היינו כשבועיים.
בחודש מאי נשלחתי בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. הופרדנו, אני ואחי אלימלך, מעל ההורים וארבעת אחינו הצעירים שנשלחו עוד באותו יום להשמדה. כשבועיים עד שלוש שבועות היינו באושוויץ ולא הטילו עלינו כל עבודה.

אלימלך ואני נשלחנו למחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה, בה היינו שבוע ימים, ומשם הועברנו למחנה העבודה מלק שבאוסטריה, שם היינו כשנה. כל בוקר היינו צועדים כ-3-4 ק"מ עד הגיענו לרכבת וברכת הוסענו לעבודתנו מידי יום. עבדתי בבניית בונקרים מבטון כנגד הפצצות. העבודה הייתה מתישה ומפרכת היה עלינו לסחוב פסי רכבת אותם נשאו בין 50 – 100 איש. הנמוכים שלא יכלו לשאת את המשקל הכבד הולקו קשות. כמו כן היינו נושאים שקי מלט כבדים מן הרכבת לבונקר. באחד הימים נרדמתי תוך כדי הסתתרותי ואיחרתי למסדר ואף אני ספגתי מכות חזקות.

בשעה שהאמריקנים התקרבו למחנה העבודה, באפריל 1945, נשלחנו בחזרה אל מחנה ההשמדה מאוטהאוזן למשך שבוע. במשך ארבעה ימים צעדנו ברגל אל המחנה גונס קירכן. במשך הצעדה מצאנו תפוחי אדמה שנזרקו לבורות או בשדה ואוכלים כל עשב ירוק שגדל בצידי הדרך. הרעב היה כבד מנשוא. הצפיפות בצריפים הייתה כה גדולה עד שישנו על מתים.

שבוע הייתי במחנה איום זה עד שהאמריקנים שחררו בערב את גונס קירכן, היה זה ב- 5 במאי 1945. אחי אלימלך היה עמי בכל המחנות. כשהשתחרר אחי הוא אושפז בבית החולים בוולץ בשל מחלת הטיפוס בו לקה.
באוגוסט 1946 עליתי ארצה מאיטליה בעלייה בלתי חוקית באניית המעפילים "עמירם שוחט" כשעל סיפונה 183 מעפילים. הסתובבנו יומיים עם האנייה לבל נתפס בידי האנגלים. כל העת היינו מכוסים בברזנט, על מנת לטעת תחושה שהאנייה היא ספינת דיג. ירדנו בקיסריה וההגנה סייעה לנו בהורדה. מקיסריה צעדנו לגבעת עדה ושם פוזרנו בין הבתים לבל נתפס. קיבלנו תעודות זהות מזויפים. הצטרפתי לקיבוץ מחניים ועבדתי ברפת ובסיקול במשך שנה. עברתי למושבה נחלת יצחק ועבדתי ברפתות כ-8 חודשים.
בשנת 1950 נישאתי בארץ לשמחה.
בארץ עבדתי בעבודות בניין, הייתי שותף במפעל לבלוקים ורעפים יחד עם יהודה פלד, מאיר בליץ ודניאל שולשלייפר והייתה לי משאית להובלות.
בשנת 1948 הצטרפתי לפלמ"ח. השתתפתי במלחמת השחרור - בקרבות כבוש ירושלים בגדוד 5 של חטיבת הראל. מחולדה נסענו לירושלים ועליתי עם השיירה האחרונה לעיר הנצורה. הותקפנו בכביש באב אל וואד. 2 המשוריניות הראשונות נפגעו. צעקות הערבים נשמעו מ-2 רכסי ההר. ב-4 אחר הצהריים חולצנו על ידי שיירת שריוניות והגענו לחורשת קריית ענבים. חצי מחבריי נפלו ביום זה. היה לי חבר שקיבל חופשה להינשא ולמחרת נפל בקרב על נבי סמואל. השתתפתי במלחמת סיני, ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, וזכיתי לאותות המלחמות האלה.
לרעייתי ולי נולדו שלושה ילדים: אטי ז"ל, רחלה – פקידה, ויעקב – עובד ייצור.
רעייתי שמחה ואני זכינו לארבעה נכדים: שרון, עופר, מעיין ואור וכן לשני נינים: יונתן ותאיר.