ליפר דב (ברנרד)נולדתי בשנת 1933 לפרידה ומאיר בעיר רדימנו שבפולין. הייתי ילד בן שש שהיה אמור ללמוד בכיתה א` בבית הספר הממלכתי כשנכנסו האוסטרים לעיר רדימנו בשנת 1939. תחילה הם הגיעו לחנות של אמי והיא הגישה להם מים לרחצה. קצין אוסטרי בדרגה גבוהה הזהיר את אמי שתיקח את ילדיה ותברח עמם לפני שהגסטאפו יגיע לעיר. האוסטרים עזבו והגסטאפו אכן נכנס.
זכור לי שאנו הילדים קיבלנו אותם בתנועות ידיים לברכה, והם השיבו לנו בחזרה תנועות שבהן הם מביעים שיכרתו את ראשינו מעלינו.
את הגברים היהודים לקחו מיד לעבודה קשה, לניקוי הסוסים. מי שברח ירו בו ללא אזהרה. אמי לקחה אותי ואת אחותי לעיר דרוהוביץ, שם גרו יתר אחיותיה של אמי. העיר דרוהוביץ נודעה כעיר נפט חשובה וברית המועצות שלטה בה.
כשפרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה ב-22 ביוני 1941 עברה העיר שלוש פעמים מיד ליד עד שנשארה בידי הגרמנים. בשעה שכבשו הגרמנים שוב את העיר הסתתרנו: סבתי, אמי, אחותה, אחותי ואני אצל גוי שהיה חייב כסף לאבי. במשך כל זמן המלחמה התחבאנו אצלו בעליית הגג. בשעה שהגרמנים היו מגיעים היינו נכנסים מתחת לקש ושוכבים בשקט עד להסתלקותם.
שני בניי דודיי שהיו בעלי מפעל למוצרי עור, הושארו בחיים בידי הגרמנים וכתמורה היו אנוסים לתפור להם מגפיים.
אמי עסקה במשך המלחמה במסחר זעיר וכך הצלחנו לשרוד. הגוי שאצלו הסתתרנו נורה מפני שהחביא יהודים. סבתי נפטרה בגמר המלחמה מחוסר מזון, אך היא דאגה שלאחותי ולי תהיה מנת לחם. סבתי תמיד הייתה אומרת לי: "קח, אכול – אתה חייב לחיות".
אני הסתובבתי אצל דודי שהייתה לו מאפיית לחם ועוגות. אף הוא הושאר בחיים כל זמן המלחמה על מנת שישרת אותם. בטרם נסוגו הגרמנים מן העיר הם חיסלו את דודי, כי עתה היה מיותר מבחינתם.
חייתי אצלו במשך תקופה ארוכה ויום אחד נסענו בעגלה להביא קמח ומטוס ירה עלינו מלמעלה במכונת ירייה, כולם נפגעו פרט לי. באמצע המלחמה יצאה אחות של אמי החוצה והגרמנים הרגו אותה. יתר אחיותיה של אמי שהיו באותה עיר והסתתרו נהרגו במשך המלחמה. בשואה נספו תשע דודות, שני דודים ועשרים ותשעה בני דודים.
בשנת 1945, בשעה שתמה המלחמה, הייתי בן 12 ויחד עם אמי ואחותי שבנו לעירנו רדמינו. עברנו לשווגניץ (שוודניצה בפולנית) שבשלזיה. אמי נישאה בשנית ונולד אחי יוסי. אמי סירבה לשוב לרדימנו למרות ששם נותר לנו רכוש רב וגם בתים השייכים למשפחה.
עברנו לברדנהיים הנמצאת בבוואריה. אני הצטרפתי להכשרה של השומר הצעיר עד עלייתנו ארצה בשנת 1951 באנייה "קוממיות".
בארץ השתתפתי במלחמת ששת הימים.
עבדתי בארץ כימאי בחברת צים.