גריגורי נולד בשנת 1908 לדורה ולסמואיל בעיר בריסה שבבילורוסיה שבברית המועצות. גריגורי עבד בחריטת עץ. הבית היה בעל צביון מסורתי. גריגורי למד עברית ויידיש וקרא עיתונים ביידיש. גריגורי למד ארבע כיתות. המשפחה מנתה עשרה ילדים: אידה, בוריס, מרקוס, רבקה, מניה, רעיה, וגריגורי.בשנת 1929 נשא לאישה את רעייתו הראשונה ונולדו לו חמישה ילדים: דורה, אליק, בוריס, רבקה ושרה.
ב-22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות והגיעו לבילורוסיה.
בספטמבר 1941 רוכזו בגטו יבוריסוב שבבילורוסיה כל יהודי העיר כולל אשתו וחמשת ילדיו.
כל המשפחה נרצחה בידי הנאצים. כיום עומדת אנדרטה לזכר הנספים במקום הרצח וכל שנה מתאספים יהודי המקום לאזכרה ודואגים לטפח את המקום ולשמור עליו.
גריגורי התגייס לשורות חיל רגלים של הצבא האדום ונשלח להלחם בחזית. גריגורי נלחם בקרבות רבים וביניהם השתתף בקרבות בבילורוסיה, בקְרִים, באוקראינה, בפולין וסיים את הקרבות בברלין שבגרמניה בשנת 1945. הוא נפצע מספר פעמים והיה מאושפז בבתי חולים שונים.
ב-18 בינואר 1943 נפצע בידו כשהיה בגדוד 875 של חיל הרגלים. גריגורי הועבר לגדוד 598 ולחם בשורותיו.
באוגוסט 1945 שוחרר מהצבא בברלין ונשלח לביתו בתחילת ספטמבר.
בזכות לחימתו האמיצה זכה למדליות רבות וביניהם קיבל את "הכוכב של סלבה" – אות הצטיינות.
בשנת 1945 נשא גריגורי לאישה את סופיה שפר ונולדו להם שלושה ילדים.
בספטמבר שנת 1992 עלתה המשפחה ארצה.
גריגורי היה בארץ פנסיונר וזכה לפנסיה של נכי המלחמה.
גריגורי זכה לתעודה ומדליית זיכרון במלאות 55 שנה לנצחון על גרמניה הנאצית שהוענקו בידי ארגון החיילים והפרטיזנים נכי המלחמה בנאצים, ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, שלחמו בנאצים.
הוא זכה לענוד את אות הלוחם בנאצים מטעם מדינת ישראל.
לגריגורי הוענק אות על"ה - עיטור לוחמי המדינה.
שלושת ילדיו: דורה - עוזרת בבית מרקחת, אלכסיי ובוריס גרים בבילורוסיה.
גריגורי זכה לשישה נכדים: אנדריי, קטיה, אירנה, אליענה, אלכס, ונטלי וכן לשישה נינים: סיגל, דניאל, מקסים, נטלי, ליזה ומייקל.
גריגורי נפטר בשנת 1992, יהי זכרו ברוך.