אריה נולד בשנת 1925 לחנה ולישראל בעיר לודז` שבפולין. לאביו הייתה חנות לטכסטיל. המשפחה הייתה בעלת צביון דתי. האב התפלל בשטיבל של אלכסנדר והסבא התפלל בחצר של חסידי גור. אריה למד ב"חדר" וכן סיים שמונה כיתות בבית הספר הממלכתי. המשפחה מנתה שני ילדים: לאה ואריה.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. הגרמנים ריכזו את היהודים בגטו לודז`, שהיה הגטו השני בפולין.
אריה החל לעבוד בגטו בזכות תעודה של בן דודו. בתחילה היה שוער של הבית שלהם ואחר פיקח על בתים נוספים. אחותו לאה עבדה בגטו בחלוקת מזון. בעת חלוקת המרק, הייתה אחותו דואגת לתת לו בתרווד מנה סמיכה של מרק מקרקעית הסיר. אריה היה רץ לביתו ואמו הייתה מוסיפה למרק כל מה שהיה בידיה אותו יום. כך המשפחה לא סבלה חרפת רעב בתקופת השהייה בגטו. בזכות התעודה בה היה רשום כבן 18, למרות שהיה רק בן 15, נשלח למחנה עבודה והופרד מעל משפחתו שנותרה בגטו. ב-15 בספטמבר חוסל גטו לודז` ו-68,000 יהודים נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו, שם נספו מרביתם. אריה לא ידע אם הוריו ואחותו נשלחו אף הם בטרנספורט למחנה זה או נספו במקום אחר.

אריה נשלח למחנה צ`נסטוחובה ועבד בבית החרושת "האסאק" לייצור תחמושת.
אריה נשלח למחנה הריכוז בוכנוולד ועבד מחוץ למחנה. עקב העבודה המפרכת חלה באסטמה. אריה היה חייב לצאת מידי יום לעבודה, אחרת היה דינו אחד – מוות.

עם התקרבות הצבא האדום למחנה החלה "צעדת המוות". רבים נפלו מתים בדרכים מתשישות, רעב וחולי. בלילות היו ישנים באסמים וברפתות ובימים היו ממשיכים לצעוד. יום אחד התעוררו האסירים באסם והגרמנים לא היו במקום. זה היה מוזר בעיניהם להתעורר ללא הגרמנים. אך מיד הבחינו בחיילים במדים שונים, היו אלו החיילים האמריקנים ששחררו אותם. מחנה בוכנוולד שוחרר בידי הצבא האדום ב-9 במאי 1945. האמריקנים העבירו אותו לבית החולים לטיפול והבראה. אריה לקה בדיזנטריה וחודשים שהה בבית החולים עד להחלמתו. בתחילה חי במחנה העקורים בגרמניה. אריה נסע לעירו לודז` לחפש אחר עקבות הוריו ואחותו - אך לשווא.
בשנת 1948 עלה במסגרת פרטית ארצה.
אריה הצטרף ליחידת הפלמ"ח במלחמת השחרור. הוא היה בין סוללי דרך בורמה שהגיעה לירושלים הנצורה. אחר שירת במחנה פילון שבצפון. כן השתתף במלחמת סיני וששת הימים.
בשנת 1960 נשא לאישה את נעמי. אריה היה נהג והוביל משקאות לחנויות, עבד בחנות ליינות כרמל מזרחי. הוא למד הנהלת חשבונות ועבד במקצוע זה עד יציאתו לגמלאות.
אריה, למרות שעבר מחנות ריכוז וסבל רבות מידי הגרמנים, היה אדם בעל חוש הומור למכביר ואדם טוב לב. כשדובר על השואה הוא לא הסתגר אך לא הרבה לדבר על כך. חסרונו היה בדאגתו היתרה לילדיו שאותם כה אהב.
לאריה ורעייתו נולדו שלושה ילדים: אורית, ישראלה ופזית.
הזוג זכה ליהנות משישה נכדים: ליאור, שחר, שגיא, אייל, ניר וגל.
אריה נפטר בשנת 2001, יהי זכרו ברוך.