נולדתי בשנת 1926 לשושנה ולמשה בעיירה בז`ז`ינה ליד לודז` שבפולין. חיינו בעיר צ`נסטוחובה. אבי היה מנהל של ארגון הסוחרים היהודים. הבית היה בעל צביון חילוני. המשפחה מנתה שלושה ילדים: מרדכי, רבקה ואני. למדתי שבע כיתות בבית הספר היהודי.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. יומיים לפני תחילת המלחמה עברנו לבית סבי ברדומסקו, מאחר וסברנו שעיירה קטנה זו לא תופצץ, אך ספגנו הפגזה חזקה למדי. בצ`נסטוחובה התבצע מרחץ דמים. יהודים רבים רוכזו בכנסייה, מאות מהם נורו במקום. הכוונה הייתה להטיל פחד מוות על היהודים. השוחות שנחפרו להגנה מפני ההפצצות שימשו כקברים. שבנו לעיר, כעבור מספר שבועות הוקם בה גטו מתוחם בגדר. היהודים רוכזו בגטו עד יום כיפור בשנת 1942. בצ`נסטוחובה הוקמה משטרה יהודית ומועצה. כל יום נחקקו חוקים. אחי מרדכי נתפש ואולץ לחפור שוחות בגבול ברית המועצות. אדם שלא עבד בגטו לא זכה לתלושי מזון. נפתח שוק שחור ובו נמכרו דברי ערך. למזלנו, ביתנו נכלל בתחום הגטו, וחדר אחד נמסר למשפחה נוספת. עבדנו בניקוי פסי רכבת מהשלג, סלילת פסי רכבת ותיקונים. הגטו חוסל בשלבים במשך שבועיים ואנו היינו האחרונים שגורשו מהגטו. בסוכות פרצו לביתנו, אך כבר היינו מוכנים עם המזוודות. עשו בינינו סלקציה: אבי, אחי מרדכי ואני נותרנו לעבודות. אמי, אחותי בת התשע, סבי וסבתי נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נספו.
נשלחנו למפעל עזוב מחוץ לעיר. אבי נלקח לניקוי הגטו. הסתבר שאבא נלקח כהשלמת מכסה בטרנספורט. נותרנו שני אחים. בבוקר הגיעו משאיות גרמניות ועלינו עם שלוש מזוודות, שסייעו לנו רבות, למפעל גדול לטכסטיל בבעלות בלגית מחוץ לצ`נסטוחובה. האוקראינים שמרו עלינו. הרסנו את המפעל הישן ובנינו מפעל חדש לתחמושת. נותרנו במחנה עד 17 בינואר 1945. אותו יום בשעות האחרונות לפני השחרור, נכנסה רכבת למפעל והגרמנים הספיקו להעלות עליה מחצית מאנשי המחנה ולקחת אותם לגרמניה. אחי ואני היינו בדרך לרכבת כשמנהל מחלקה גרמני הורה לנו להתחבא ולא לעלות על הרכבת כי השחרור קרב.
שוחררנו בלילה בידי הצבא האדום. הגענו לרדומסקו וגרנו בבניין משרדים גרמני, ברהיטים השתמשנו להסקה. הצבא האדום תפס אותנו ונאלצנו להעמיס גופות גרמנים על עגלה. ברחנו ועברנו לצ`נסטוחובה. את רעייתי דבורה הכרתי בשעה שהיא, אחותה וגיסתה אפשרו לאחי ולי לקבל חדר בדירתם הגדולה. לחברה של אחי הייתה מאפייה והיא דאגה לנו ללחם. השליחים מארץ ישראל מארגון "הבריחה" ארגנו את העלייה ארצה. אחי יצא עם קבוצת "השומר הצעיר" לרומניה, אוסטריה ולגרמניה. רעיית אחי דאגה להביא אותי לגרמניה יחד עם כלתי ומשפחתה. עברנו דרך צ`כוסלובקיה, וינה, זלצבורג לגרמניה.
בשנת 1946 נישאתי לדבורה בגרמניה ובתנו נולדה ואף לאחי נולד בן. במרס 1949 עלינו ארצה ממרסיי שבצרפת באנייה "נגבה". נשלחנו לבנימינה לבית העולים. עברנו לתל אביב בו גרו שתי דודות של אישתי שהגיעו לפני המלחמה. עקרנו לקרית אונו שם הוקם שיכון של יוצאי בז`ז`ינה. עברנו לבני ברק ולהוד השרון. בארץ פתחתי מעדנייה. עבדתי כנהג מונית, עובד צה"ל, בעיריית תל אביב ולבסוף שוב הייתה בבעלותי מעדנייה.
נולדו לנו שני ילדים: שושנה ואורי – שניהם עוסקים בתחום האלקטרוניקה.
זכינו ליהנות משישה נכדים: רויטל, אמיר, נועם, הדס, מיכל וסיוָן וכן משני נינים: גיל ושירה.