חנה נולדה בשנת 1917 לארנקה-גולדה ואברהם-סלומון רוטקירכן בעיר סבלוש שבצ`כוסלובקיה. חנה גדלה במשפחה מבוססת, האב היה בעל יערות בהרי הקרפטים והיה סוחר בענף העצים. המשפחה כללה בנוסף לחנה עוד אח, שמעון, ושלוש אחיות: אולגה, ליויה ובלנקה. סבלוש נודעה כעיר מחוז מפותחת ומרכזית בה הייתה קהילה יהודית מגוונת מבחינת השקפותיה (אורתודוכסים, ניאולוגים).
בשנת 1939 כבש הצבא ההונגרי את האזור.
משנת 1941 ואילך הונהגו חוקים אנטי יהודיים.
ב-19 במרס 1944 עם פרוץ המלחמה וכיבוש האזור בידי הגרמנים, ולמרות כל ההחמרות והמגבלות, החיים בעיר היו נסבלים. כל זאת עד לחודש אפריל 1944. המשפחה גורשה יחד עם כל יהודי העיר למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
באושוויץ הופרדה חנה מהוריה. אמהּ נשלחה למשרפות והאב למחנה כפייה.
האב, אברהם-סלומון, נשלח למחנה הריכוז בזקסנהאוזן-אורניינבורג. ב"צעדת המוות" ביום השחרור – נורה ונהרג.
בסוף 1944 נשלחה חנה עם קבוצת אסירות לעבודות כפייה.
בחודשיים האחרונים של המלחמה נשארה חנה במחנה ציטאו לעבודות כפייה.
באביב 1945 כבש הצבא האדום את המקום וחנה וכל עובדי המחנה שוחררו.
בשנת 1949 עלתה חנה בקבוצה מאורגנת של יהודי צ`כוסלובקיה.
בארץ נישאה ליקותיאל מינץ. משפחת מינץ הייתה בעלת פרדסים ומשק חקלאי ענֵף במגדיאל. לאחר מות בעלה בשנת 1968 המשיכה חנה לנהל בחריצות את המשק החקלאי.
חנה התנדבה במוסדות שונים: ויצ"ו, הוועד למען החייל ויע"ל - להם תרמה רבות.
במגדיאל זכו חנה ויקותיאל לגדל את שני ילדיהם: אברהם ז"ל - נפל במלחמת יום הכיפורים על גבעות סיני לא רחוק מתעלת סואץ, ויואל - מנהל בכיר בבנק.
לחנה נולדו שני נכדים: עומר ואלון.
חנה נפטרה בשנת 1998, יהי זכרה ברוך.