נולדתי בשנת 1929 לגרציה ולסעדון רפאל בעיר בנגאזי שבלוב. אבי מכר משקאות חריפים. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה שבעה ילדים: מלכה, טוני, ריטה, משה, חיים, אברהם ואני.
לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי.

ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכבשו כעבור חודשיים את אזור קירינאיקה, לרבות בירתה בנגאזי. הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 הבריטים נסוגו למצרים והאיטלקים שבו ללוב.

האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים והוטלו עלינו עונשים כבדים: גרוש מלוב ומחנות הסגר.

בשנת 1942 הוקמו מחנות כפייה ליהודים בלבד בשל המצב בחזית והצורך הגובר בכוח עבודה. נשלחנו למחנה ג`אדו, כ-150 ק"מ מהעיר טריפולי. יצאנו למחנה ביום שבת והגענו לאחר חמישה ימים רעבים ומלוכלכים. על המחנה שמרו שומרים גרמנים. עבדתי בבית החולים במקום. הוריי לא עבדו. הם סבלו חרפת רעב ומבגדים קרועים. מחלת הטיפוס עשתה שמות בינינו והפילה חללים רבים בקרבנו.
בינואר 1943 שוחררנו בידי הבריטים. כל משפחתי שרדה במחנה.
שבנו לבנגאזי אל בתינו. הבית ובית החרושת למשקאות חריפים נלקחו בידי הערבים. נאלצנו לשכור דירה.
בשנת 1945 נישאתי לבכור.
השליחים מארץ ישראל העלו אותנו ארצה באנייה "גלילה". הגענו לבית העולים בית ליד וחיינו במקום כשנתיים. עברנו למושב אלישמע ואחר להוד השרון. עבדתי כמטפלת בחולים בבית החולים "זיו".
לבעלי ולי נולדו 11 ילדים: רפאל, יוסף, מרדכי, הרצל, אבנר, פנינה, תמרה, רחל, שרה, אורלי ופיורלה.
זכיתי ליהנות מ-39 נכדים