אשר נולד בשנת 1910 לשרה ולאריה בעיר וישנוביץ שבפולין. האב היה סוחר תבואה. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה חמש בנות ובן אחד. אשר למד בבית ספר מקצועי פחחות ועבד בעיר רובנו הסמוכה כפחח.בשנים 1939 - 1941 ברית המועצות שלטה על האזור בהתאם להסכם שנחתם בינם ובין הגרמנים.
אשר גויס לצבא האדום והגיע עם יחידתו לאזור הרי אורל. בהרי אורל עבד בבית החרושת לייצור נשק. הסובייטים שיבחו את טיב עבודתו ובשל כך היה אהוב עליהם מאד.
כל משפחתו נספתה בשואה יחד עם בני העיר. רק אשר ואחותו אסתר שהיגרה לארצות הברית בטרם המלחמה, היו הניצולים היחידים ממשפחתם.
בשנת 1945 הכיר את מאשה שאף היא הייתה תושבת רובנו. השניים גרו משני צדדיה של העיר רובנו, אך הכירו בבית החרושת לייצור נשק.
בהרי אורל נולדה לזוג בתם הבכורה.
עם תום המלחמה עזבה המשפחה את ברית המועצות והגיעה לעיר ז`ארוב ומשם עקרו לאוסטריה, שם חיו שלוש שנים. הבת השניה נולדה באוסטריה.
בשנת 1949 עלתה המשפחה ארצה והגיעה לבית העולים בחדרה. מספר חודשים שהו במקום ואחר עברו לבית ערבי נטוש בטבריה. בטבריה נולד בנם השלישי.
אשר הצטרף לארבעים ושמונה המשפחות שהקימו את מושב עדנים. במושב גידלו פרות ועופות וכן היה להם פרדס. אשר היה בעל משאית ואת הפֵּרות היה מביא לבית האריזה. המשק שגשג ואשר עבד בו עד יציאתו לגמלאות.
בשנת 1980 עברו להוד השרון.
לאשר ולרעייתו שלושה ילדים: שרה ואהובה - פקידות, ודב- בעל מסגרייה.
הזוג זכה ליהנות משישה נכדים: בני, עומר, עינב, מיכל, אילת, ולהב ומשלושה נינים: נעמה, עופר ואדם.
אשר נפטר בשנת 1997, יהי זכרו ברוך.