מלניק משה (מונייק-מישה)נולדתי בשנת 1927 לבתיה-בשה וליעקב בוורשה שבפולין. אבי למד רפואה אך לא סיים את לימודיו. הוא עבד כאח ראשי וספר. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה חמישה ילדים: בנק, אלכס, איגנץ, וולף ואני. למדתי שלוש כיתות בבית הספר הפולני.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. בזמן ההפגזות היינו אצל דודתי, אחות אמי, בוורשה. אבי אמר לדודי שעם שוך הקרבות משפחתו תברח לברית המועצות אך הדוד סירב. שבנו לביתנו בפראגה שבוורשה ואבי עבד במספרה. הגרמנים גייסו את אבי לעבוד למענם כספר. אחד הקצינים הודיע לאבי שמצב היהודים יחמיר. למרות הפצרותינו, הדוד סירב לברוח מזרחה.
כשסגרו את גטו ורשה ב-15 בנובמבר 1940 המזון הלך ואזל. דודי ביקשני שאקח את בִּתו בת החמש אל מחוץ לגטו. הגרמנים החלו לירות לעברנו והילדה שבה לביתה. אינני יודע כיצד הצלחתי לעבור חומה בגובה שני מטר, אך טיפסתי ונפלתי מצִדה השני. הסתתרתי בשטח הארי. רכבתי על אופני גרמני אל אבי.
אבי שכנע עגלון שביום השוק יוביל בעגלה את כל משפחתו. נסענו לכיוון הבוג אל ביאליסטוק. הגבולות היו חסומים וברית המועצות לא אפשרה כניסת פליטים לתחומה. נסענו במשך יום תמים, חיפשנו פִּרצה במקום שהבוג אינו קפוא, וחצינו בספינה לצד ברית המועצות. הסתתרנו בין העצים לבל נתפש בידי הסובייטים ונוחזר לפולין. הגענו לביאליסטוק ומצאנו בית ועליו שלט "גרינברג". היהודי פתח את הדלת ואמר לנו "עמכו" ומיד הבנו שהוא יהודי. המשכנו למחרת לביאליסטוק בתקווה למצוא את האח של אבא. במשך חודש תמים נסענו ברכבות והגענו לקולחוז באיבנוב אובלץ. אבי עבד כספר במפעל, אני למדתי בבית ספר הסובייטי.
ב-22 ביוני 1941, כשפרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה, ברחנו לעומק ברית המועצות לארצ`וביסק. נסענו לסטלינבאד הנמצאת בטג`יקיסטן. אבי עבד בבית החולים כספר ואח ואנו עבדנו במפעל לחלקי מטוסים. ארבע שעות עבדתי כמכונאי מטוסים וארבע שעות למדתי. אבי נפטר בשנת 1942, אמי נפטרה בשנת 1943. שלושת אחיי התגייסו לצבא האדום וכך נותרתי לבדי. צבא אנדרס הפולני הכניס אותי לבית יתומים ובו הייתי עד גמר המלחמה. שבתי לוורשה ומצאתי את אחיי. התנדבתי לצבא הפולני, חיפשנו נאצים בלבוש אזרחי ותפסנו כמה מהם. הצטרפתי לקבוץ בלודז`, עברתי לשצ`צ`ין, נסענו במשאיות לאוסטריה ולנמל מרסיי. עלינו על האנייה "יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס 1947". האנייה יצאה מנמל סט שבצרפת כשעל סיפונה למעלה מ-4,500 מעפילים והקברניט הוא יצחק אהרונוביץ-אייק. ב-18 ביולי 1947 נתפסנו על ידי הבריטים וגורשנו בשלוש ספינות גירוש לצרפת. הועברתי להמבורג ובשנת 1948 עליתי ארצה.
התגייסתי לצה"ל. נלחמתי בלטרון ונפצעתי. הועברתי לחיל אוויר להרכבת מטוסי המסרשמיט. שלושים שנה שירתי בצבא בחצור ,בתל נוף וברמת דוד. שימשתי כמכונאי מטוסים ועבדתי על מטוסו האישי של עזר ויצמן. הייתי גם מכונאי טנקים.
בשנת 1953 נשאתי לאישה את רחל.
נולדו לנו שתי בנות: נעמי - אזרחית עובדת צה"ל, וצפורה - מהנדסת טכסטיל.
זכינו ליהנות משישה נכדים: ענבר, אופיר, ניל, עינב, והתאומים עדן ונועה.
משה נפטר באפריל 2008, יהי זכרו ברוך.