מלניק רחל (רומה)נולדתי בשנת 1937 למרים ואברהם קוטצ`ינסקי בוורשה שבפולין. אבי היה אורג. הבית היה בעל צביון חילוני. המשפחה מנתה שני ילדים: שמעון ואני.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
הוריי נדדו בדרכים חצי שנה. כשהגיעה השמועה כי ברית המועצות עומדת לסגור את השערים, החליטו הוריי לחצות את הגבול לברית המועצות. עטפו אותי בשמיכה ושבועיים ישנו ליד הגבול עד שאפשרו לנו לחצותו.
הופנינו ישר לסיביר ושם גרנו עד סוף המלחמה. קרסנו יארסק נחשבה לעיר הגדולה ביותר בסיביר ואנו גרנו בפרבריה בבומבסטרוי.
אמי ואבי עבדו בכל מיני עבודות ובכלל זה בעבודות בניין. למרות שלשניהם הייתה השכלה תיכונית הם עבדו כטייחים. אני נותרתי לבד בבית מאחר שהייתי צעירה מידיי להיכנס לגנון. הוריי עבדו במשמרות. הייתי ממתינה בכליון עיניים לבואם ובמיוחד לפרוסת הלחם שהייתי מקבלת מידם. אמי החלה לעבוד במרפאה שהייתה ממול לבית, בתחילה במלתחה ואחר כמזכירה רפואית. המצב הכלכלי השתפר וחלה הטבה אף בכמות המזון בבית.
בשנת 1944 גויס אבי לצבא האדום ויותר לא שב. אמי קיבלה מברק המודיע שבעלה נהרג. התחלתי ללכת לגן ולמדתי שתי כיתות.
בתום המלחמה אמי נישאה בשנית. חודשיים נסענו מסיביר עד שהגענו לוורשה ומצאנו שהעיר ורשה הרוסה עד יסודותיה.
עברנו לעיר שצ`צ`ין. הקיבוצים החלו לארגן את העלייה ארצה. עלינו ארצה דרך אוסטריה ומרסיי שבצרפת.
בשנת 1949 הגענו ארצה באנייה טורקית "איסקנדרון". ירדנו בחיפה והועברנו לאוהלים בפרדס חנה. בחורף הגשם היה חודר ואנו היינו מציבים דלי שיאגור את טיפות הגשם. שלושה חודשים גרנו באוהל.
זכינו למענק של 50 לירות. מצאנו שלד של בית ביהוד ולו חצר סגורה. בבית גרו שתי משפחות, אחת בכל חדר. המטבח היה משותף וכן המקלחת שבחוץ.
סיימתי את לימודיי בכיתה ז`. עברתי קורס ממזורז לעטיפת תפוזים ונשלחתי לפרדסים לעבוד כאורזת.
בשנת 1953 נישאתי למשה וגרנו ביהוד, אחר כך בפתח תקוה ועתה בהוד השרון.
בערבים למדתי הנהלת חשבונות. למדתי חישוב שכר במכללת תל אביב וכן למדתי עברית ואנגלית. עבדתי במפעל. בגיל 52 פרשתי לגמלאות.
נולדו לנו שתי בנות: נעמי - אזרחית עובדת צה"ל, וצפורה - מהנדסת טכסטיל.
זכינו ליהנות משישה נכדים: ענבר, אופיר, ניל, עינב, והתאומים עדן ונועה.