מרקוביץ קלרה (חייקלה)נולדתי בשנת 1926 לצ`רנה ולברקו בעיר יסי שברומניה. לאבי הייתה חנות דגים. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שבעה ילדים: פני, לופו, שלמה, דוד, יעקב, משה ואני.
אחי יעקב נרצח בשנת 1938 בידי הלגיונרים הרומנים. הוא נלקח ליד השוק ושם נרצח במכות באלת עץ.
ב-25 ביוני 1941 החל פוגרום בעיר יסי שנמשך עד ה-6 ביולי 1941. למעלה מ-10,000 יהודים נרצחו בפוגרום, חלקם בעיר ומרביתם ברכבות המוות שהסיעו את הגברים במשך 5 - 6 ימים בתנאים נוראים של צפיפות, מחנק ורעב לקלרשי-ילומיצה ולפודול אילואיה. יהודים נוספים נפטרו במחנות העבודה ורק מעטים שבו בשלום לביתם.
אחי לופו שנשלח ברכבת מוות זו לפודול אילואיה, שב הביתה חולה ורצוץ בנפשו ונפטר בשנת 1941. ברכבת זו נספו 1,194 יהודים.
בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לאזור. כל העת נשארנו מסוגרים בביתנו מחשש לחיינו. הגרמנים הציתו את חנות הדגים על תכולתה ולאבי לא נותר מקום עבודה. לא הייתה לנו פרנסה וחיינו מהחסכונות.
אבי נשלח למחנה העבודה בעיר ועבד בזבל, בתקון כבישים ובכל עבודות הדחק שהיו מיועדות ליהודים.
אחיי עבדו בכל עבודות הפרך; בניקוי כבישים, סלילתם, פינוי שלג ועוד.
ב-23 באוגוסט 1944 נכנס הצבא האדום לרומניה ושיחרר אותנו.
בשנת 1945 נישאתי לישראל מרקוביץ בעיר יסי.
בשנת 1950 עלינו ארצה באמצעות הג`וינט באנייה "טרנסילבניה".
הגענו לשער עלייה ומשם עברנו למעברת מגדיאל.
עבדתי בקטיף בפרדסים, בבית חרושת לזיתים ובבית החולים "פניסטון" וכמובן במושב עדנים בו היה לנו משק וגידלנו פרות ועופות.
נולדו לנו שני בנים: שמעון - נהג מונית, ודוד - סוכן חברת משקאות.
זכינו ליהנות משמונה נכדים: פנינה, שלומית, בועז, הודיה, אסף, אורן, כפיר וסער וכן מארבעה נינים.