נולדתי בשנת 1929 לרבקה ולשלמה הרשקו בעיר יסי שברומניה. אבי היה סוכן. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: לאה, גולדה שבתאי ואני. למדתי ארבע כיתות בבית הספר הרומני.ב-25 ביוני 1941 החל הפוגרום ביסי שנמשך עד ה-6 ביולי 1941.
למעלה מ-10,000 גברים יהודים נרצחו בעיר. חלק מן היהודים נהרגו ברחובות, חלקם האחר נלקחו ברכבות משא לקלרשי-ילומיצה ולפודול אילואיה ונחנקו למוות. שאר הגברים הגיעו למחנות העבודה בטרנסניסטריה ובבוקובינה, מעטים מבין הגברים שבו ממחנות העבודה.
אבי ואחי שבתאי נלקחו לקסטורה למשטרה. משם נשלח אבי למחנה כפייה ואחי למחנה אחר. השניים שבו בריאים לאחר המלחמה. אמי שהייתה חולנית נזקקה לטיפול רפואי. חיינו בפחד רב וחששנו לצאת מפתח הבית. חיינו מן החסכונות שצברנו לפני המלחמה. יום אחד יצאתי מביתי וספגתי מכות בגב מן הגרמנים מאחר ולא ענדתי טלאי צהוב.
ב-23 באוגוסט 1944 שוחררה רומניה בידי הצבא האדום.
מיד בתום המלחמה שבו אבי ואחי מן המחנות. המצב ברומניה היה גרוע מאד.
החלטנו לעלות ארצה. באמצעות סיוע הג`וינט נדדנו בדרכים במשך שנתיים, דרך הונגריה, וינה, מילאנו ורומא.
בשנת 1947 נישאתי ליעקב מרקוביץ באוסטריה.
במאי 1948 עלינו ארצה באנייה "נרקיס". הגענו לתל אביב בה חיינו כשנה וחצי. עברנו לרעננה למחנה העולים למשך מספר חודשים ואחר להוד השרון.
נולדו לנו שלושה ילדים: סימה - העובדת בקניון מרגלית, צבי - העובד בתעשייה הצבאית, ושולה - עובדת בסוכנות נסיעות.
זכינו ליהנות מתשעה נכדים: אמיר, לימור, רוית, שרון, עופר, אייל, דנה, עומר, ושירה וכן משני נינים: אלון ודניאל.