נולדתי בשנת 1924 לגולדה ולקלמן בעיר דרבן שברומניה. אבי נפטר בשנת 1931. אמי הייתה מורה. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: יוסף, קלמן, פרואי ואני. למדתי שבע שנים בבית הספר הרומני. בשנת 1940 החלו הפוגרומים ברומניה ואנו פחדנו מהם.
מסתיו 1941 עד סתיו 1942 גורשו יהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדביה למחנות בטרנסניסטריה. כ-150,000 – 185,000 יהודים גורשו מביתם.
בשנת 1941 נצטוו כל היהודים לעזוב את דרבן. כ-3,400 יהודים עזבו את העיר ברכבת משא לוורנצ`ין.
נשלחנו למחנה טירגו ז`יאו שם גרנו כחודשיים. נשלחנו לעיר דורוהוי בה גרנו כחודש וחצי.
נלקחנו ברכבת משא למחנה טרנסניסטריה. הגענו למחנה אטאקי.
בלילה חצינו את נהר הדנייסטר כשרבים מהילדים והאנשים נופלים לנהר וטובעים בו.
ממוגילב צעדנו ברגל באדמה בוצית עד שהגענו למחנה טרופובה.
נבחרתי בידי הגרמנים לצאת החוצה מאחר והייתי הבוגר במשפחתי. ארבעה איש היו חייבים לחפור בור באדמה הקפואה ולטמון בו גופות של 400 איש שנפטרו מטיפוס. כ-90,000 יהודים נספו במחנות בטרנסניסטריה.
הגרמנים בחרו קבוצת גברים, ואני בתוכה, והועברנו למחנה בטירספול.
אמי ואחיי יוסף וקלמן נשארו במחנה בטרופובה. אחותי פרואי נשלחה למחנה עבודה בראילה.
אחי יוסף נהרג מפיצוץ של מוקש אחרי השחרור בשנת 1945. יוסף יצא לעיר לקנות נפט עם עגלה וסוסים, עלה על המוקש ונהרג במקום.
בשנת 1947 נישאתי לנחמה ונולדו לנו שני ילדים.
בשנת 1966 עלינו ארצה והגענו להוד השרון.
עבדתי במוסד "מגד". יחד עם אחיה של רעייתי קנינו מוסד לילדים והפכנו אותו לבית אבות "סנטוריום הוד השרון" אותו אנו מנהלים.
נולדו לנו שני ילדים: בטי ואיזו – שניהם רופאי שיניים.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: דייב, ג`וליה, אליזבת ולורן.
חיים נפטר ביולי 2009, יהי זכרו ברוך.