שכונת פועלים א'
נוסדה בשנת 1934,
תחומה בין הרחובות: שרת, הרצפלד, שקמים ובצד המערבי היו שדות.
אברהם הרצפלד- פעיל ציוני ממייסדי מפלגת אחדות העבודה לימים חבר הכנסת מהראשונה עד החמישית- ופועלי רמתיים, החליטו יחד להקים שכונה המיועדת לפועלים. אך קרקע מתאימה טרם נמצאה.
הרצפלד גילה כי לאנשי כפר מל"ל יש רק באר אחת והמים לא מספיקים לכל החקלאות שלהם והציע להם עסקה: שיתנו לו את הקרקע עם הגפנים, שבה קשה להם לטפל עקב מחסור במים, והוא בתמורה ידאג להם לבאר נוספת.
העסקה יצאה אל הפועל וכפר מל"ל זכתה בבאר שנחפרה עבורה ברחוב בן גמלא ליד בית ספר ממלכתי א' שהוא העירייה כיום, ועל שטח הגפנים של כפר מל"ל הוחלט להקים את שכונת הפועלים.
כל מתיישב קיבל שטח קרקע של שני דונם טורקי (כ-1800 מ"ר).
בתחילה נבנו כ-55 בתים וכעבור שנתיים עד חמש שנים נבנו הבתים הנוספים.
כל חבר נדרש לשלם עבור הנכס שכלל מגרש ובית, 180 לירות. בבית היו שני חדרים, מבואה, שירותים ומטבח.
פרנסתם של תושבי השכונה התבססה על עבודה מחוץ לבית, בבניין, חקלאות ועבודה במשק העזר כמו: גידול פרות, עיזים, ברבורים, ברווזים, פרחים, פרי הדר, תפוחי אדמה, בטטות, כרוב, שעועית, פלפלים, קישואים, מלפפונים, עגבניות, גידול עופות וביצים.
התושבים החליפו ביניהם מהתוצרת כל אחד נתן מה שיש לו וקבל מה שהיה צריך.
בשנה הראשונה בשכונה כבר זכו התושבים לחשמל.
מתיישביה הראשונים של השכונה היו עולים מגרמניה, גליציה-פולין וגם תימן.
למגרשים היו שלוש קטגוריות: מגרש קטן – 1,664 מ"ר, מגרש בינוני – 1,785 מ"ר ומגרש גדול כ ½4 דונם מזרחית לרחוב גורדון.
הצטרפות תושבים לשכונה כאגודה שיתופית היתה בהסכמה וברצון. האגודה השיתופית בחרה וָעד שכלל 3 – 5 חברים. בכל שנה התקיימו בחירות. תפקידי הוועד היו לשמור על צביון השכונה, לאשר תוכניות, לגבות דמי חבר, לדאוג לפעולות תרבות ולייצג את האגודה מול הרשויות – המועצה ומועצת הפועלים.
ההתקשרות של השכונה מול השלטונות הייתה באמצעות חברת "ניר שיתופית", לימים מינהל מקרקעי ישראל(ממ"י), שכל האדמות שייכות לו. חכירת הקרקע הייתה ל-49 שנים עם אפשרות הארכה לעוד 49 שנים.
כיוון שרוב התושבים בה הגיעו מגרמניה היתה בתחילה השפה השלטת בשכונה, גרמנית.
כעבור שנה נולד הבן הראשון בשכונת הפועלים א' – שמשון בלומנטל.
בשל הקרבה לערביי שבט אבו קישק סבלה השכונה רבות בשנותיה הראשונות מבעיות הגנה. הערבים היו באים אל השכונה וגונבים סוסים, תרנגולות, ציוד חקלאי וביתי, מאיימים על חיי התושבים ומגדפים. בסוף רחוב ארלוזורוב נחפרה תעלה ששימשה עמדת שמירה אותה היו מאיישים תושבי השכונה, בלילות.
דבר מטריד נוסף היו התנים שהסתובבו בחורשה ואת יללותיהם המפחידות היו שומעים בלילות.
הגישה לשכונה בשנים הראשונות היתה בדרכי עפר. בתחילת שנות החמישים נסלל כביש גישה בכספי כל תושבי השכונה.
כל חבר קנה מניה במפעל המים של "מבוע", מפעל שֶׁשֵּׁרֵת את כל תושבי השכונה. תמורת התשלום הניחה החברה צנרת מים במקום. כמו בכל מקום, היו בתחילה בשכונה, בורות סופגים. בשנות השישים, כשהמועצה בנתה תשתיות ביוב, חוברו גם בתי השכונה לתשתית היישובית.
מבנה בית העם שנמצא ברחוב רמז 11 נחנך בשנת 1934. חלק נועד לבית עם ומשנהו היה חנות מכולת בבעלות האגודה השיתופית שפעלה עד שנות השבעים ונסגרה. במקומה הוקמה בשנות השמונים ספרייה שכונתית, שפעלה למעלה מעשר שנים ואף היא נסגרה.
בנובמבר שנת 1993, החל, העירייה בסלילת רחובות משולבים בשכונה, על פי התכנון וההשפעה של מאיר ברקן, שהיה יושב ראש הוועד.