סבח יעקב (ג`אק)נולדתי בשנת 1936 ללונה ומאיר סבה בעיר ליאון שבצרפת. אבי היה פועל. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה 3 ילדים: ויקטוריה, שושנה ואני. בשנת 1941 פלשו הגרמנים לצרפת. בתחילה אבי המשיך בעבודתו והחיים המשיכו כסדרם. בשנת 1943 החלו הגזרות על היהודים.
אבי היה חבר ופעיל בכוחות ההתנגדות של המחתרת מק"י. הוא היה ממונה על מחסן הנשק באזור. אבי שמר על המחסנים עד שהגרמנים חשפו את ראש החוליה וניסו לתפוס את שאר חבריה. אבי הצליח להתחמק שלוש פעמים מן הגרמנים - בפעם הרביעית נתפס. אבי עונה בצורה אכזרית מאד באמצעות מגהץ חשמלי ותלישת ציפורניו. האסירים שהיו במעצר לא העזו לברוח מאחר וידעו כי אם אחד ימלט ויגיע בשלום למחוז חפצו, הרי הגרמנים יוציאו עשרה מחבריהם להורג כנקמה.
לבסוף, בשנת 1945 הוציאו הגרמנים להורג את כל החבורה. הם הורו להם לחפור בעצמם את קבריהם ולאחר שביצעו זאת הם נורו ונקברו בקברים הללו. אבי קבור בקבר אחים בעיר ברון. בשל מעצרו של אבי בידי הגרמנים, נמלטה אמי עם אחותי הצעירה לאחד הכפרים ואילו אחותי ויקטוריה הסתתרה בבית משפחה אחרת.
בהיותי בן שבע נשלחתי למנזר באזור אורליאן. הנזירות החביאו אותי. רק אם המנזר ידעה שאני יהודי. בשל יהדותי לא התרחצתי עם כל הילדים. כאשר אם המנזר עזבה את המנזר לא התרחצתי חודשים רבים. הייתי היהודי היחיד במנזר זה.
הגרמנים חיפשו אותי במנזר ובשעה שנערך החיפוש הוכנסתי לבידוד בטענה שלקיתי בדבר. הגרמנים ידעו שאני מסתתר במנזר אך למזלי לא מצאוני. במנזר למדתי את התפילה הקתולית וכה הצטיינתי בדבר, שעד מהרה הפכתי לעוזר הכומר. במנזר הייתה קבוצה של 80 – 100 ילדים.
אנו, הילדים במנזר, לא עבדנו ולא למדנו, פרט לשיעורי הדת. התפללנו בדבקות ובאדיקות עד כדי ראיית חזיונות.
בשנת 1944 שוחררנו על ידי כוחות בעלות הברית. שבתי לביתי בליאון ופגשתי את אמי ואת שתי אחיותיי. סבלנו מתת תזונה ובקושי התקיימנו. בשנת 1947 נשלחנו על ידי הג`וינט מצרפת לגרמניה לבית הבראה.
בשנת 1949 עלינו ארצה באנייה "נגבה". הגענו למחנה עתלית ולבאר יעקב. עברתי לבן שמן ולמדתי עברית. באמצעות עליית הנוער נשלחתי למשק הפועלות בעפולה. למדתי שם במשך שנתיים. כשהוברר לנו כי מונעים מאיתנו מזון ואת מנת האוכל שלנו מוכרים בשוק השחור, עברנו לקיבוץ רוחמה שם שהינו כשנתיים.
בשנת 1954 התגייסתי לצה"ל. שירתי בנח"ל ביחידה הראשונה שעברה לצנחנים.
עבדתי כחקלאי בעפולה, ברוחמה, בכרמיה, בבן שמן ועסקתי בכל ענפי החקלאות.
בשנת 1969 נישאתי לאורה מזרחי.
יש לנו שלושה ילדים: אריאל – בעל מועדון ספורט בחולון, סיגל – למדה כימיה ומחשבים, ודלית – אחות בבית חולים.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: כפיר, סער, אביב ועדי.
היום אני נהנה לרקוד ריקודי עם הגמלאים. בשנת 1946