סגל פרידה (פני)נולדתי בשנת 1915 לשרה ולדב-ברל יונה בעיירה פודול-אילואיה שברומניה. בעיירה זו גרו כ-2,000 יהודים. לאבי הייתה חנות מזון, חומרי בניין ותבואה. כמו כן היו לנו פרות ולול עופות. בשישי בערב ובשבת חלבה את הפרות גויה. הבית היה בעל צביון דתי כשאמי צמה בימי שני וחמישי. משפחתנו מנתה שלוש אחיות: מינה, פסיה ואני. למדנו בבית ספר יהודי. סיימתי ללמוד בכיתה ד` ולמדתי צרפתית. אחיותיי למדו תפירה בבית ספר מקצועי ויוקרתי ביסי.
ב-25 ביוני 1941 החל הפוגרום ביסי. מרחוב הרכבת הגיעו שלושה אנשים והם סיפרו על הפוגרום. היהודים נקראו להגיע לבניין המשטרה ונורו במקום. באותו ערב נצטוו כל הגברים היהודים מעיירתנו להאסף בבית הכנסת. דלתות בית הכנסת ננעלו על כל היהודים הנצורים בו, גם אבי היה שם. תותח הופנה לעבר בית הכנסת. הנשים החלו לבכות שאף הן רוצות למות יחד עם בעליהן ובניהן. מאחר ואת הפקודות נתן ד"ר יונסקו שהיה ידוע כתאב בצע, אספו סכום כסף נכבד, ותמורת השוחד שחררו את כל העצורים. היהודים שנותרו בחיים אחרי הפוגרום ביסי הועלו על קרונות ונשלחו למחנות עבודה בקלרשי ילומיצה ובפודול אילואיה. היהודים בעיירה נצטוו לפנות את המתים הרבים ולהביאם לקבר אחים. יום זה היה יום אבל בעיירה. משפחות בעיירה אימצו יהודים רבים שנפצעו בפוגרום ביסי ושיכנו אותם בביתם. גם משפחתנו טיפלה בשלושה יהודים: רופא שיניים, פקיד שעסק ביבוא מקטרות, טבק וסיגריות ואדם בשם איצקוביץ. שלושת הניצולים חיו בביתנו. משפחות השלושה שלחו לניצולים כסף למחיה ומכתבים. בשנת 1942 עזבנו את העיירה, מאחר והגויים לא רכשו סחורה מאתנו והאנטישמיות גאתה. את כל הנדוניה שהצטברה בביתנו שלחנו לדודתו העשירה של איצקוביץ לשמירה, אך היא נגנבה בידי הגויים. נצטווינו לעזוב תוך יום את העיירה. מכרנו את הפרות והשארנו בבית את תמונות המשפחה. רתמנו שני שוורים לעגלות והעמסנו עליהם מזון, ביגוד וכלי מיטה. התגוררנו בעיר יסי אצל הדודה של איצקוביץ. אבי פגש בשוק חברים רבים וכיוון שראה שנשים רבות מעונינות במטפחות משי, גילה להם תמורת אחוזים את המקום לקנייה זולה. אחותי מינה נתנה שיעורים בעברית לכיתה א`. פסיה סרגה ורקמה סלסלות והייתה מומחית לעבודת יד. אני מכרתי בשוק דברי סדקית: מטפחות משי, חוטים וסבונים. שכרנו בית ליד השוק וכל בוקר העמסתי במזוודתי את הסחורה למכירה. אבי היה נוסע לעיירתו ומוכר נפט לגויים ומשפץ את הבית ההרוס. אבי הקים שותפות עם דב מאירוביץ בחנות מכולת. בשנת 1944 נפטרה אמי ביסי. שבתי לגור עם אבי בפודול-אילואיה. מידי פעם היו עוברים חיילים סובייטים מהחזית ומרוקנים את קופת המכולת, וקראו לצוענים לבוא לקחת את הכסף. מידי שבוע הייתי נוסעת לאחותי פסיה ביסי בעגלה עמוסה במצרכי מזון ועשב לסוסים ופורקת את הסחורה שסייעה לה רבות. התנאים ביסי היו קשים, לא היה לחם.
ב-23 באוגוסט הסתימה המלחמה והצבא האדום כבש את רומניה.
בשנת 1949 נישאתי ברומניה לגרשון סגל.
בשנת 1950 עלינו ארצה באנייה "טרנסילבניה" עם בתנו - הדסה.
בארץ עזרתי לבעלי בעבודת הלול.
זכיתי ליהנות משתי נכדות: לילך ונופר.