סטריקובסקי יעקב (מרדכי) ז"ליעקב נולד בשנת 1910 למחלה ולאליהו סטריקובסקי בעיירה קרושנייביצה, בין קוטנה ללודז` שבפולין. המשפחה מנתה שש נפשות: הורים, בת ושלושה בנים. לאב היה אטליז גדול. יעקב למד בבית ספר פרטי עד שמלאו לו 13 שנים. בשנה זו החל ללמוד את מקצוע החייטות, בו עבד אחר כך כעצמאי.
עם פרוץ המלחמה בשנת 1939, ברחו יעקב ואחיו ושני חברים לברית המועצות. יעקב עבד שלושה חודשים במחצבות בבאניץ שבאוקראינה. בעיר גלוחוב עבד במפעל לתפירה במקצועו כגזרן עד חודש יולי שנת 1941. עקב המלחמה עבר יחד עם אחיו לטוגוצ`ין. יעקב היה גזרן המפעל ואחיו היה מנהל המפעל. יעקב דאג לאלמנות ומידי חודש בחודשו נתן לכל אלמנה מטר בד, שיהא לה לתפירה או למכירה. עבור בדים אלו רכשו האלמנות מצרכי מזון. במפעל זה הכיר יעקב את רעייתו דבורה שעבדה כפקידה.
באפריל 1945 נישאו דבורה ויעקב בעירייה.
ב-9 במאי המלחמה הסתיימה.
עד שנת 1946 נשאר הזוג בטוגוצ`ין שבסיביר. יעקב ורעייתו, אחיו ואשתו וכן חברים שבו לפולין והגיעו לעיירת הולדתו של יעקב – קרושנייביצה, שם התגוררו בבית הבן דוד. שלושה חודשים גרו במקום עד הפוגרום בקילצה. משם נסעו ללודז` והצטרפו לתנועת "איחוד לודז`" שהתארגנה ליציאה מפולין.
מפולין נסעו לצ`כוסלובקיה ומשם לאוסטריה שם שהו שלושה שבועות במחנה עקורים. עקב בריאותו הלקויה של יעקב והריונה של אשתו, ביקשו שיזרזו את יציאתם, ואכן הגיעו ללנדסהוט שבגרמניה אל מחנה דה פי. במחנה הפליטים שהו שלוש שנים.
בשנת 1947 נולדה הבת הבכורה בגרמניה. יעקב עבד בתפירה ובמשך הזמן סחר בקפה ובשוקולד שייבא מחו"ל. יעקב ואשתו עלו ארצה באנייה "עצמאות" בספטמבר 1949.
האח של יעקב שגר בשיכון ירושבסקי הקביל את פניהם למחרת היום ב"שער העלייה" והביאם אל ביתו ברחוב סוקולוב שבמגדיאל. כך נמנעה מהם השהייה במעברת מגדיאל. את דירת שני החדרים חלקו שתי המשפחות – חדר ליעקב ולרעייתו והחדר השני לאח ולאשתו.
בשנת 1959 עזבו לשיכון סולל בונה וגרו בו כ-30 שנים.
יעקב עבד בחנות דגים בדרך מגדיאל עד שנת 1976.
משפחת סטריקובסקי מונצחת בספר תיעוד שיצא מטעם העיירה קרושנייביצה.
לזוג נולדו שתי בנות: אסתר - מורה, בעלת תואר בפסיכולוגיה, וחוה - מנהלת מרפאה.
דבורה ויעקב זכו ליהנות משישה נכדים: נועם, ערן, יאיר, אסף, רחלי ונועה.
יעקב נפטר בשנת 1995, יהי זכרו ברוך.