יעקב נולד בשנת 1918, בנם יחידם של דיזי וברוך סידס, בעיר סלוניקי שביוון. בית הוריו היה ידוע כבית שומר מסורת אך גם בית ציוני חם. יעקב למד בבית הספר "אליאנס", שם רכש אף את השכלתו התיכונית. לאחר מכן למד חשמלאות – מקצוע שבזכותו ניצלו חייו אינספור פעמים. אמו נפטרה בדמי ימיה בעיר. בפסח, ב-6 באפריל 1941 כבשו הגרמנים את סלוניקי.
במרס 1943 רוכזו לזמן קצר כל יהודי העיר בגטו הברון הירש. המחנה שימש כמחנה מעבר. משם יצאו הטרנספורטים הישר אל מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו.
גירוש יהודי סלוניקי החל ב-15 במרס 1943. 50 קרונות להובלת בהמות המתינו ליהודים. בכל קרון נדחסו כ-80 עד 120 בני אדם. התנאים בקרון היו קשים ללא נשוא. שמונה ימים נמשך מסע הסבל האיום. ב-21 במרס 1943, בשעה 12 בלילה, הגיעה הרכבת לאושוויץ בירקנאו. אביו נספה עוד באותו יום בקרמטוריום יחד עם יתר בני משפחתו – דודים ובני דודים. במהלך מרס-אפריל נשלחו 48,000 מיהודי יוון לאושוויץ בירקנאו, רובם נרצחו ורק 11,000 נשלחו כאסירים למחנות אושוויץ.
במחנה אושוויץ בירקנאו עבד יעקב כחשמלאי המחנה במשך כשנה. בזכות היותו בעל מקצוע, חשמלאי מוסמך, ניצל מן המוות במחנה. הוא הועבר מאושוויץ אל מחנה הריכוז דכאו שבגרמניה לפרק זמן קצר ומשם שולח עם קבוצה נוספת של יוונים לוורשה שבפולין. מאחר והקבוצה לא שלטה בשפת היידיש, הגרמנית, הרוסית והפולנית, הועידו אותם הגרמנים להסתרת זהב שהוטמן בתוך הקירות. כך ביקשו הגרמנים לשמור על קשר של שתיקה לבל תיוודע הביזה.
בתום עבודתם הועברה הקבוצה לגרמניה למחנה לנדסברג – לקאופרינג 7, שם עבד כשנה וחצי כחשמלאי המחנה. שם הכיר את רעייתו לעתיד פירי.
לקראת תום המלחמה החלו הנאצים לפנות את המחנה והוליכו את האסירים במצעד המוות לכיוון הרי טירול, כשמגמתם לחסל את כל יהודי המחנה. בהגיעם לעיר בוכברג הוכנסו כל האסירים לאסם ענק לשינת לילה, למזלם הרב הגיעו האמריקנים אל העיר ושיחררו את כל היהודים. זה היה באחד במאי 1945.
הזוג עלה ארצה מאיטליה באניית המעפילים "קדימה" שהגיעה לחיפה בנובמבר 1947 ובה 794 עולים. הבריטים עצרו את האנייה והגלו את המעפילים לקפריסין. הם שהו במחנה אוהלים כחמישה חודשים, עד שהתאפשרה עלייתם ארצה.
במלחמת השחרור עסק יעקב בתחזוקת הביצורים בירושלים. מיום הגיעו ארצה עבד בחברת החשמל, בכל מגוון התפקידים עד שהתמנה למנהל עבודה.
בארץ זכו יעקב ורעייתו לגדל שני ילדים: דני – מהנדס יצור תרופות וחנה – העובדת בחברת החשמל וליהנות מארבעה נכדים: שירלי, מירב, מאיה וליאור.
יהי זכרו ברוך.