סנדק בתיה (בסיה) ז"ל
בתיה נולדה בשנת 1928 לרוזה ולמשה לב בבז`סץ נאדבוגם שבפולין. אביה היה נגר. ביתה היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שלושה ילדים: אריה-לייב, טוביה ובתיה. המשפחה עברה לעיר קלוסוב שבמחוז רובנו.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. הם ברחו ליערות ולאחר זמן מה חזרו. הגרמנים החלו להרוג יהודים מיד עם כניסתם. היהודים נלקחו מחוץ לעיר, נזרקו לבורות, שפכו עליהם אדמה ועליה בולי עץ וקברו אותם חיים. טנק עבר במשך שלושה ימים ומעך את הנקברים.

המשפחה נשלחה למחנה עבודה באיבדיביצה, עבדו בניקיון, וגרו שם מספר חודשים. אביה אמר שחייבים לברוח. הם נסעו בעגלה עם כל רכושם אל היער ברוקטינו. הם הסתתרו ביער בטומז`גורוד שבתחומי פולין. המשפחה צעדה ברגל דרך היערות במטרה להגיע לגבול ברית המועצות. כל מהלך מנוסתם ירו עליהם מטוסים גרמנים. המשפחה חצתה את הגבול לברית המועצות והגיעו לאולבסק. הם נשארו בעיר רעבים וצמאים, ללא כל רכוש ועלו על רכבת. מטוסים גרמנים תקפו את הרכבת. הם ברחו מן הקרונות ליערות. בתיה הבחינה בבית ולידו עץ, רצה לעברו וכשהגיעה מעדה ונפלה. עליה נפלו אחרים שרצו בעקבותיה. אמה צעקה: "אתם הורגים את בתי". בתיה צעקה מתחת לערמת האדם שהיא רוצה למות. מן היער נורו לעברם פגזי טנקים. הם ברחו לשדה חיטה להסתתר בו מפני הירי, המשיכו בנסיעה ושוב ניצלו בנס מההפגזות.
המשפחה המשיכה לנסוע בתקווה שתגיע לחרקוב שם גרה אחות אמה, אך הגרמנים כבר היו שם. הם הגיעו לעיר מיצ`ורינסק, נשלחו לסובחוז והיו שם במשך מספר חודשים. הגרמנים שוב התקרבו לאזור ועל כן ברחו לאורלסק במחוז קזחסטן. המשפחה נלקחה לעבודה בקולחוז ועבדו בשדות עד שנת 1943.
בשנת 1943 גויסו שני אחיה, טוביה ואריה, לצבא האדום. זו הייתה הפעם האחרונה שהתראו. הם נהרגו ב-26 בינואר 1945 בקרבות בגרמניה.
החל רעב נוראי בקולחוז. אביה נסע לעיר אורלסק ועבד בתחנת הרכבת כסבל. הם נסעו בעקבות האב וגרו יחד עם משפחות נוספות. הם החליטו לנסוע לעומק ברית המועצות ונסעו לאליסטה, עיר הבירה של קלמיקיה. גם שם סבלו מרעב. בתיה חלתה במלריה ואושפזה בבית חולים. היא קיבלה 500 גרם לחם ליום וכוס חלב, חלק הפרישה למשפחתה. הם גרו מספר חודשים במקום. ברעב הגדול היו אוכלים גם בצל מאחר ולא היה מזון אחר.
בתיה עבדה במשרד להנפקת דרכונים. אביה היה על סף מוות. אמה עבדה אך התקשתה לפרנס את המשפחה. הם קבלו אישור לעזוב את העיר. בלילות ישנו בשדות בתוך ערמות קש. נודע להם שנמצא סובחוז שבו גרים יהודים יוצאי פולין. הם הגיעו לסובחוז מספר 8 לעיר סטברופול הנמצאת באזור סטברו פולסקראיי. עד סוף המלחמה גרו בעיר קטנה בשם יפטובו. אנשי המקום סייעו להם מאד. אביה החל שוב לעבוד. המשפחה קיבלה חבילות מהג`וינט שעזרו להם רבות. המשפחה גרה במקום עד שנת 1946.
במאי 1946 קיבלו לידיהם את הניירת הנחוצה לשיבתם לפולין. הם חזרו לעיר ורוצלב.
במרס 1947 נישאה בתיה להרש-צבי בוורוצלב. בפולין נולדו להם שני ילדים.
המשפחה עלתה ארצה במאי 1957 "בעליית גומולקה" והגיעה לשיכון בלוקונים במגדיאל.
לזוג נולדו ארבעה ילדים: שמריהו - מנהל מחלקת האלקטרוניקה בתעשייה האווירית, אבי - מהנדס בתעשייה האווירית, אלי - עובד בביטוח הלאומי, ודודי-אהרון - מנהל עבודה במדגרות שרייבר.
הם זכו ליהנות מ-12 נכדים: עינת, גיא, נירית, מורן, אופיר, לידור, ורד, התאומות: אורית וגלית, עמית, רעות ומעיין.
בתיה נפטרה בשנת 2005, יהי זכרה ברוך.