פאר שושנה (רייזל) ז"ל נולדתי בשנת 1925 לבינה ולוי-יצחק פרידמן בעיר קושניצה שבצ`כוסלובקיה. בעיר התגוררו כ-150 משפחות יהודיות. הבית היה בית מסורתי-דתי. אבי היה סנדלר. היינו ארבעה ילדים: בנימין, אלעזר, מיכאל ואני. את השכלתי רכשתי בבית הספר הממלכתי שם למדתי עד כיתה ו`.
בשנת 1942 דרשו השלטונות מן היהודים מסמכים המאשרים שאכן הם ילידי המקום ולא מפולין. אבי ניסה להסדיר את המסמכים פעמים רבות, אך כל מאמציו לקבל מסמכים כשרים עלו בתוהו. היהודים הפולנים נשלחו לקמנץ פולדלסקי ושם נרצחו. ב-19 במרס 1944 כבשו הגרמנים את האזור. במוצאי הפסח תפרה אמי שקית לכל אחד מבני המשפחה בה היה אמור לשאת את חפציו. ב-15 במאי הועברנו במשאיות של בהמות לבית החרושת ללבנים של שיוביץ במונקץ` והיינו שם כחודש ימים. שבועיים לפני חג השבועות נשלחנו בטרנספורט אל מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. שם נפרדה המשפחה. אמי הופנתה עם ילדיה לקרמטוריום. אבי עם אחי בנימין הופנה למחנה העבודה. אבי נשלח לעבוד כזונדרקומנדו וכשנודע להם שתמה תקופת שלושת החודשים לעבודתם והם אמורים לצאת להורג, ברחו אל היערות. הקבוצה נתפשה ונורתה. בשעה שעברתי לאחר יום עבודה ראיתי את גופות אבי ובן דודי. בן דוד נוסף נתלה בידי הגרמנים. באושוויץ הייתי כשישה שבועות ללא עבודה. ב-28 ביוני 1944 חקקו את מספרי 7680A . עבדתי בשדה באיסוף תפוחי אדמה. עם התקרבות הצבא האדום למחנה נצטווינו לפרק את הקרמטוריום לבנה אחר לבנה. ב-2 בינואר 1945 נשלחנו בטרנספורט למחנה ההשמדה ברגן בלזן והגענו לשם ב-5 בינואר. לא עבדנו בברגן בלזן, חלינו בטיפוס והיינו מלאים בכינים. ב-15 במאי 1945 שוחררנו בידי הבריטים. שהיתי בבית החולים צלה.
חזרתי לביתי והייתי בו כחצי שעה. בבית היה בחור צעיר. הזזתי את המזווה והסרתי את הקרשים שמתחתם הטמינה אמי את התכשיטים. גיליתי את טבעת הנישואין של אמי, מדליה ועגילים. הבחור הנדהם סיפר לי שמשפחתו חיפשה בדירה אך לא מצאה את האוצר הזה. מאחר שחששתי מפניו בדיתי סיפור שאבי נסע לפלשתינה ואת הרכוש שגזלו איני צריכה. דמעות חנקו את גרוני בשעה שנפרדתי מבית הוריי. נסעתי למונקץ` בה הקימו מטבח ושם חילקו מזון לפליטים מפראג, פילזן, ומברטיסלבה. הגעתי לבודפשט. לא יכולתי לעמוד על רגליי ואושפזתי בבית חולים למשך מספר חודשים. לאחר שהחלמתי נסעתי לגרמניה אל מחנה העקורים "פירנוואלד". קיבלנו דירות שהיו של קצינים גרמנים. בשנת 1946 נישאתי במחנה לחיים בטבעת נישואיה של אמי.
עלינו ארצה ממרסיי שבצרפת באנייה "לטרון" בנובמבר 1946. על סיפון האנייה היו 1,275 מעפילים. נתפסנו ונשלחנו למעצר בקפריסין. היינו במחנה כתשעה חודשים, שם נולדה בתנו.
הגענו ארצה בשנת 1947. קיבלנו מהסוכנות חדר ברמתיים ללא חשמל, גרנו במקום תשע שנים. כשבעלי גויס במלחמת השחרור, עבדתי בקטיף פרי הדר ובמוסד שטראוס ובמוסד ארנהיים.
לבעלי ולי נולדו שני ילדים: בינה - עורכת לשונית בהוצאת ספרים, ומרדכי - עובד בחברת אשראי. זכינו ליהנות משני נכדים: עֹמר ואסף.
אני מתנדבת בביטוח הלאומי וזכיתי לתעודת הוקרה מטעמם.