פוזמנטיר הניק (הרשל) ז"ל
הניק נולד בשנת 1924 לגולדה ולשמשון בעיר בנדין (מונדיובסקה) שבפולין. להורים הייתה חנות גדולה למוצרי עור. הבית היה בעל צביון מסורתי-דתי. המשפחה מנתה שמונה ילדים: פרומה, דובצ`ה, פולה, בלומה, רושקה, מונייק, זושה והניק. הניק למד שמונה כיתות בבית הספר היהודי.

ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. האחים נלקחו למחנות עבודה. ההורים צעדו בצעדת המוות למחנה ההשמדה טרבלינקה. הנייק נשלח למחנות עבודה שונים וביניהם: מחנה הריכוז מאוטהאוזן, מפעלי פולקסווגן, מחנה הכפייה ג`ימונדן ומחנה העבודה וייס און פרייטק שנמצא בפרנקפורט שבגרמניה. הניק הקים מחנות עבודה. את אחיו מוניק פגש באחד המחנות. בשלב מסוים נשלח הניק בחזרה לפולין והוא ניצל את ההזדמנות וברח מהמחנה. הניק שב לביתו לפגוש מי מבני משפחתו נותר, אך לדאבון לבו בבית כבר גרו גויים פולנים שלא נתנו לו להיכנס.


הניק שוחרר בשנת 1944 בלנגבולו. בשואה איבד הניק אל כל משפחתו למעט שני אחיו: מונייק שעלה ארצה וגר בנתניה, ואחותו בלומה אותה פגש בתום המלחמה בגרמניה. האחות היגרה לקולומביה ושם נפטרה. בתה גרה בקבוץ נען, בנה נשאר בקולומביה.
בשנת 1947 נשא הניק לאישה את גוטה במחנה העקורים בבירויט שבגרמניה. במחנה זה נולדה בתם הבכורה.
בפברואר שנת 1949 הניק עלה ארצה באמצעות ארגון המוסד דרך צרפת באניית מעפילים.
המשפחה קיבלה חדר קטן במושב אלעזרי וכן קיבלו פרה. בארץ הניק סלל כבישים ובנה בקיבוצים. אחר למד והיה לסניטר בבית החולים מאיר בכפר סבא.
בשנת 1954 עזבה המשפחה את המושב למגדיאל.
לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: זהבה – מנהלת לשכה בעיריית הוד השרון, מנחם- עובד ברשות שדות התעופה, ושמשון – יועץ השקעות.
בני הזוג זכו ליהנות משמונה נכדים: רונן, ניר, רונה, נדב, יעל, דנה, מיטל ונֹעם. את שתי הנינות שנולדו, מעיין וצליל, לא זכה לראות.
הניק נודע כציוני נלהב במלוא מובן המילה. הניק אהב את הארץ בכל מאודו ולא היה מוכן לשמוע אפילו על נסיעה לטיול לאירופה או לארצות הברית.
הניק היה גאה לגדל את ילדיו בארץ וראה בכך זכות גדולה. זו הייתה נקמתו בנאצים.
כששני בניו, מנחם ושמשון, התגייסו ליחידה קרבית – לצנחנים, לא היה מאושר ממנו.
בכל אירוע משפחתי היה חייב להזכיר את נקמתו המתוקה בנאצים.
כשנכדו רונן סיים טירונות כחניך מצטיין, לא היה מאושר ממנו. כשנכדו השני הלך בדרכו של אחיו הבכור והתגייס ליחידת הצנחנים שוב קרן מאושר.
אך השיא היה לגביו שנכדו רונן סיים קורס קצינים והיה לקצין הצעיר בצה"ל. על מסדר הסיום בדימונה שהתקיים ביום גשום וקר לא ויתר, ונסע עם משפחתו. בראותו את נכדו עונד את סיכת הקצין אמר בקול נרגש המהול בגאווה רבה: "זוהי הנקמה הגדולה ביותר בנאצים לה זכיתי. להתבונן בנכד שלי, קצין בצבא, אחרי כל מסכת הזוועות שעברנו רעייתי ואני..."
הניק נפטר בשנת 1997, יהי זכרו ברוך.