פוטשניקוב זלמן (מונס) ז"לזלמן נולד בשנת 1930 ללאה ולברל בעיר סימילישקי שבליטא. אביו היה סוחר. הבית היה בעל צביון מסורתי. זלמן היה בן יחיד להוריו. ב-24 ביוני 1941 נכבשה ליטא. הגרמנים ריכזו את היהודים במבנה. הגויים השכנים אמרו לבני המשפחה לברוח. כמה יהודים נמלטו מהמקום וכל השאר נרצחו בשנת 1941 בידי הליטאים, בחסות הגרמנים, ביער סימילישקי ונקברו שם בקבר אחים. כל המשפחה: האב, האם ובנם נמלטו מן היער והסתובבו בכפרים. מאחר והאב היה מוכַּר באזור כאיש טוב, סייעו לו שכניו. המשפחה התגוררה ביערות, במחסני תפוחי אדמה וגרעינים ובדירים יחד עם החזירים, על מנת שלא יגלו את מסתורם ולא יסגירו אותם לידי הליטאים או לידי הנאצים. כל המלחמה הייתה המשפחה ביחד.
בתחילת יולי 1944 שחרר הצבא האדום את ליטא. באזור התנהלו קרבות קשים בין הגרמנים לצבא האדום. אחות אמו ניצלה כשהתחבאה אצל גוי. גם דודו שברח לברית המועצות ניצל, כל שאר בני המשפחה נספו בשואה.
ההורים נשארו בסימילישקי וזלמן גר בבית הדודה בווילנה.
זלמן למד שנה בטכניקום וכן למד בתיכון ערב שם הכיר את רעייתו לעתיד צילה. ביום עבד בכל מיני עבודות מזדמנות.
בשנת 1951 עבר לעיירה טרקאי שבליטא, מקום יפהפה ובו אגמים. זלמן למד משפטים ובשנת 1954 היה לעורך דין. באותם שנים עבד למחייתו בתרגומים מרוסית לליטאית.
בשנת 1953, בהיותם סטודנטים, נשא זלמן לאישה את צילה. אותה עת היה חשש שמא הם ישלחו לסיביר ועל כן החליטו להנשא, ובמידה וישלחו לסיביר, יישלחו יחד. בנם נולד בטרקאי.
בשנת 1959, בזכות האזרחות הפולנית של צילה, יכלו בני הזוג עם הוריו של זלמן לחזור לפולין.
זלמן ובנו הגיעו ארצה בשנת 1959 למעברת פרדס רובין. זו הייתה מעברה לאקדמאים והתנאים בה היו טובים יותר ממעברה אחרת. המשפחה גרה בצריף 19.
בשנת 1960 עלתה צילה ארצה יחד עם הורי בעלה. כולם התגוררו בצריף שבו היו שני חדרים קטנים. המשפחה עברה לגור בבני ברק בבית לאקדמאים.
זלמן עבד כשומר לילה בבית חרושת, עבר לבנק לאומי כקופאי והגיע לדרגת סגן מנהל לתושבי חוץ לארץ.
בשנת 1970 עברו לפתח תקוה.
בשנת 1995 עברו להתגורר בהוד השרון.
לזוג נולדו שני ילדים: דוד - מהנדס מכונות, למד מחשבים ועבד במפעל להנדסת עץ כאחראי טכני, ואוסי - עובדת סוציאלית בשרותים החברתיים, בוגרת האוניברסיטה במגמת ספרות, יעוץ חינוכי ועבודה סוציאלית.
זלמן וצילה זכו לארבעה נכדים: גל, לי, צוף ודבש.
זלמן נפטר בשנת 2000, יהי זכרו ברוך.