פוסטלניקו אורל (אייזק)נולדתי בשנת 1921 לאסתר ויצחק בעיר פיטרה נימץ שברומניה. אבי היה סוחר. הסוחרים היהודים לא הרגישו באנטישמיות. היו לנו יחסים טובים עם הגויים. לאבי היה קול ערב והוא עבר לפני התיבה בבית הכנסת. הבית היה בעל צביון דתי וציוני. המשפחה מנתה שלושה ילדים: לילי, דוד ואני. למדתי שבע שנים, ובתיכון למדתי בבית ספר מסחרי.
בשנת 1937 הוקמה ברומניה ממשלה אנטי יהודית שהודחה בידי המלך קרול השני.
בספטמבר 1940 מונה הגנרל יון אנטונסקו לראש הממשלה והוא כונן ממשלה לאומנית פרו גרמנית שהסתייעה בתנועה הפשיסטית האנטישמית "משמר הברזל" שבזזו והרגו יהודים.
רומניה הייתה בעלת ברית של גרמניה בעת המלחמה.
בשנת 1941 נשלחתי למחנה עבודה בנאומולואסה, סורייה וז`טרז`סקו.
עבדתי במחנות העבודה במשך שלוש שנים. במחנה היו כ-700 איש ועבדנו בבניית ביצורים ובונקרים מהשחר עד הלילה. תפקידנו היה לסחוב אבנים ומלט.
עבדנו גם ביערות. יום אחד ננעץ לי קוץ גדול באצבע. נלקחתי למרפאה וניתחו את האצבע ללא הרדמה. בשל הקוץ חתכו לי חלק מהאצבע. לאחר תקופה קצרה של החלמה שבתי לעבודה, אך נפגעתי נפשית ולקיתי במניה דפרסיה.
בשנת 1944 שיחרר הצבא האדום את המחנות והחזירו אותי לעיר הולדתי. רומניה שוחררה מעול הנאצים ב-23 באוגוסט 1944.
חלק גדול מבני העיר נרצחו בתוך הרכבות וחלק נעלמו - איננו יודעים בוודאות מה ארע להם.
בשנת 1945 הקומוניסטים השתלטו על הארץ והמצב נעשה קשה עד מאד.
בשנת 1946 נשאתי לאישה את אלה.
בשנת 1948, עם קום המדינה, עזבו כל היהודים את העיר ועלו לארץ ישראל.
באוגוסט 1951 עלינו ארצה עם הבן מנחם והתיישבנו במגדיאל, מקום האהוב עלינו.
בארץ עבדתי בפרדס. למדתי לבנות לולים ועבדתי בהם.
בארץ נולדה בתנו: חנה – ד"ר למזון. בשנת 1970 נהרג בננו, סטודנט לרפואה באיטליה, בתאונת דרכים.
זכיתי ליהנות משני נכדים: שרון ואביב.
מחלתי התגברה ועכשיו אני גם כבד שמיעה. חלק מאצבעי כרותה אך בעיקר נשמתי ושמחת החיים שלי נעלמה כבר שנים רבות. תמונות מן השואה מציפות אותי כל הזמן וכל אירוע חבלני מחדש את הסיוטים.