חנה פוטשניק ז"ל נולדתי בשנת 1926 לפרומה ולברוך שרייבמן בעיר סוסנוביץ שבפולין. הייתי בת יחידה במשפחתי. למדתי בבית הספר היסודי שבע כיתות. אבי היה סוחר מוצרי מכולת. הבית היה בעל צביון חילוני. לאחר מות אמי גדלתי אצל סבתי.
בשנת 1939 החלו להתבצע האקציות ואנו הסתתרנו במרתפים מפני הנאצים. אני הסתתרתי מתחת לארון. כל העת לא ידענו כלל על מחנות ההשמדה אלא רק על מחנות עבודה שנבנו במיוחד למען היהודים. הנאצים התנכלו ליהודים וגזזו את זקניהם, נאסר עלינו לצאת בערב וללכת ברחובות מסוימים ונצטווינו לענוד סרט לבן ועליו מגן דוד. באמצעות תלושים רכשנו מזון שלא הספיק למחייה. כשהמתנתי בתור ללחם נפוצה שמועה שהצבא האדום מגיע ואני קפצתי בצהלה לנוכח עיני הגרמנים, אך שמועה זו נכזבה.
בשנת 1940 נשלחו הגברים למחנות כפייה. נרשמתי בעירייה לקורס תפירה. הגרמנים שלחו למחנות קשישים וילדים ואף אל סבתי הגיעו עם רשימת המיועדים למחנה ההשמדה אושוויץ. אך הגרמנים הגיעו מאוחר כי סבתי כבר נפטרה. שתי הדודות יחד עם חברה ואני ערכנו לה הלוויה על אף שהיה מסוכן לצאת לרחוב בשל החשש שנתפס ונשלח למחנות. לאחר ההלוויה ישבנו עליה שבעה. בתקופה זו הסתתרתי אצל דודתי במרתף יחד עם דודה נוספת.
חברתי ביקשה ממני להתנדב על מנת שנהיה ביחד. נעניתי לה, אך כשפתחתי את הדלת אמרתי שלא אחרוץ את גורלי בידי. כעבור זמן מה לקחתי תרמיל ויחד עם דודתי התייצבנו לעבודה. בן השכן שידע כנראה מהם מחנות עבודה צעק לנו שנסתתר וכך עשינו.
במאי 1942, בהיותי כבת 15, נשלחתי למחנה עבודה לקונצנטרציון לאגר. זה היה מחנה ריכוז בסודטים שבצ`כוסלובקיה באובראלשטט ועבדתי במחלקת שפולריין – בייצור גלילי חוטים דקים לסריגה עבור חברת קלוגר. בשעה שעבדנו הביא בחור סלים ובהם תפוחי אדמה למטבח הגרמנים. הבחור אִפשר לנו לקחת תפוחי אדמה מהסל. בתחילה חששתי אך למחרת לקחתי והחבאתי את תפוחי האדמה בארון הבגדים. כשהאחראי שאל מי שם את תפוחי האדמה בארון כולם שתקו. אך כשהודיע שכל בחורה עשירית תשלח לאושוויץ, הסגרתי את עצמי. סיפרתי לו שאני בת 15 העובדת קשה במשך שעות רבות ולא משנה לי אם ישלחני לאושוויץ. דבריי נגעו ללבו ומאחר ועבדתי בחריצות לא חשף אותי בפני האחראים. עבדתי ליד אותה מכונה שלוש שנים.
שוחררתי בידי הצבא האדום מן המחנה ב-8 במאי 1945. בשואה נספתה כל משפחתי פרט לדודה, אחות אמי, ושלוש בנות דוד מצד אבי ששוחררו ממחנה ההשמדה אושוויץ.
עליתי מצרפת בשנת 1947 בקבוצת "נוחם" – בעליה הבלתי לגלית. נתפסנו בידי הבריטים והועברנו למחנה המעצר בקפריסין, שם שהינו כחצי שנה.
הגענו למחנה המעבר עתלית והיינו בו כחצי שנה. עברתי לקרית שמואל בה הייתי כחודש ונשלחתי לכפר הדר. נישאתי בארץ לדב פטשניק.
נולדו לנו שני ילדים: ישראל - קצין ומהנדס בחיל הים, ואביבה – מורה ומנהלת בית ספר.