נולדתי בשנת 1927 ליוכבד ולמנחם-מנדל פעלד בעיר בנז`ין-בנדין במחוז קילצה שבפולין. רוב תושבי העיר היו יהודים. אבי היה חייט. הבית בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שני ילדים: אסתר ואני. למדתי ב"חדר" וחמש כיתות בבית הספר הממלכתי.

בתחילת המלחמה הפציצו הגרמנים את העיר והרסו את כל הבתים המשותפים. עסקתי במסחר, אספתי בעגלת ילדים ברזל וזכוכית ומכרתי לגוי תמורת גרושים. בכסף זה קנו הוריי תפוחי אדמה ולחם. התגוררתי בבית חרושת לבירה בו עבדו אלף גויים. ליד השער מכרתי סיגריות, עתונים וסכרין שהיו מונחים על מגש שנשאתי. הייתי גאה על שפרנסתי את משפחתי. באקציות שנערכו נשלחו אמי ואחותי למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. אבי עבד בשופ – מתפרה בה עבדו כ-5,000 איש ותפרו מדים לגרמנים. עבדתי כעוזר חייט של אבי. כשהייתה אקציה נוספת אבי התחבא בכביסה ואני הודעתי לגרמנים שאבי כבר נלקח. אני נעצרתי במקומו ונשלחתי למחנה עבודה מרקשטט, לא רחוק מבנדין. עבדתי בצביעת צריפים יחד עם מאה ילדים במשך שנה. נשלחתי במדי אסיר למחנה אס-אס "5 הנהרות". המשטר במחנה היה קשה וקפדני. במסדרים הריצו אותנו, ומי שנפל מת. כמאה איש נפלו חללים בכל מסדר. העמסנו חול בעגלות ושפכנו במקום אחר.

בשנת 1944 נערכה סלקציה. ריכזו 500 אנשים חלשים ואני ביניהם והושמנו במרחק של מאה מטר מקבוצת הבריאים. נשלחנו למחנה גרליץ שהיו בו רק 500 איש ועבדתי בפצצות שיוצרו בבית החרושת למטוסים. עבדתי ליד תנור לוהט. ב-7 במאי 1945 השתחררתי בידי הצבא האדום.

בברגן בלזן פעל קבוץ "נוחם", הצטרפתי אליו. עבדתי במתפרה. נסעתי לבנדין לראות מי שרד מבני משפחתי, זה היה בזמן הפוגרום בקילצה. כשנודע לי שהרגו 42 יהודים, ברחתי לברגן בלזן שבגרמניה. מסרו לנו מאה תעודות של הבריגדה ולימדו אותנו עברית.
עליתי ארצה מבלגיה באנייה "החייל העברי" ביולי 1946 יחד עם 510 מעפילים. היה ויכוח במשך שלושה שבועות בין הסוכנות לבריטים לגבינו. לבסוף הוחלט שהאנייה תישאר בארץ ואנו נשלחנו למעצר במחנה עתלית למשך שלושה חודשים.
למקום הגיע בנימין אבן שעבד אותה תקופה בסוכנות. מאחר והמכסה לרמת גן ותל אביב הייתה מלאה אמרו לו שיש הוטל שקוראים לו מגדיאל. נשלחתי למגדיאל, האוטובוס נעצר במועצת הפועלים במגרש הספורט. ירדתי עם חפציי. שמונה עולים התגוררו בחדר אחד ברחוב חנקין אצל אדון ליברמן. קבלנו מיטת ברזל ומזרון. עבדתי בקטיף בפרדס אצל ולודיה שטיינשלייפר.
עבדתי ברעפים אצל מאיר פרלמן. יחד עם מאיר בליץ ואיציק ליבוביץ התארגנו להקמת מפעל לבלוקים באזור התעשיה בנווה נאמן בו עבדתי עד שנת 1993.
בשנת 1950 נישאתי לאסתר.
נולדו לנו שני ילדים אריה - בעל בית ספר לנהיגה, ויוכבד - עובדת בחנות.
זכינו ליהנות מחמישה נכדים: אסף, אמיר, ענבר, לידור ואלרן.

יהודה נפטר בדצמבר 2012. יהי זכרו ברוך!