נולדתי בשנת 1936 לאיטה וזאב אברמוב בעיירה אטאקי במוגילב שבברית המועצות. לאבי היו שדות ומפעל לעץ. הבית היה בעל צביון מסורתי. הקהילה היהודית הייתה מאוחדת ביותר. משפחתי מנתה שתי בנות: בת שבע ואני. אחותי נפטרה בטרם השואה.

כשפרצה המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה ב-22 ביוני 1941 ברחנו מביתנו יחד עם יהודים רבים מהעיירה.

צעדנו ברגל שעות רבות. בכל הדרכים היו מוטלות גופות יהודים שנורו בידי גרמנים או בידי רומנים שנתקלו בקבוצות הבורחים. יהודים שסרבו לקבל פקודות נורו בו במקום וכן רבים מתו מרעב. אבי נלקח למחנה עבודה ניקולאייב באוקראינה.

בשנת 1941 כאשר החל מסע הבריחה, ליקטנו אמי ואני קלחי תירס או תפוחי אדמה מהשדות וביקשנו מהכפריים מזון. רבים מהכפריים ביקשו לאמץ אותי ביודעם שאמי ואני הולכים לקראת מותנו. אמי סירבה בתוקף וכל הדרך לקחה אותי על ידיה. הגענו למחנה בעיר ברשד שבטרנסניסטריה בגבול רומניה אוקראינה. זו הייתה עיר עזובה ואנו נכנסנו לדירות נטושות שלא היה בהן מים.
במחנה חיפשנו מזון בפחי הזבל ואמי עבדה ברקמה תמורת לחם או תפוח אדמה. אני הייתי מתגנבת מחוץ למחנה בתקווה למצוא מזון. אם הייתי נתפסת היו יורים בי במקום או משסים בי את הכלבים. על חוטי החשמל היו תלויים פרטיזנים רבים שנתפסו בידי הגרמנים. במחנה זה חיינו שלוש שנים. את כל הגוויות אותן פינינו ריכזנו בבור ענק. החלה מגפת טיפוס וכינים, והגרמנים פטרלו סביב המחנה וכל בורח נורה. אבי השתחרר או ברח ממחנהו והגיע למחנה בברשד.
בחורף שנת 1944 שוחררנו בידי הצבא האדום. צעדנו בדרכים בשלג ובקור כשלרגליי סמרטוטים במקום נעליים עד שהגענו לאטאקי.
אבי יצר קשר עם הארץ באמצעות משפחתו שגרה ברמתיים: משפחות יוסף קריגר, טמפלינסקי ולאה ופסח אברמוב שהיו סבי וסבתי.
עברנו בצורה בלתי חוקית מרומניה לאוסטריה ואיטליה שם חיינו כשנתיים ואף למדתי בתקופה זו. אמי לימדה אותי חשבון, וסיפרה לי סיפורים.
בדצמבר 1949 הגענו ארצה.
נשלחנו לגבעת אולגה ומשם לרמתיים. התחלתי ללמוד בכיתה ה` בבית הספר ממלכתי א` ברמתיים. בעזרת מורתי טובה שנפלד-פיליפ קפצתי כיתה וחברתי לבני גילי. למדתי בתיכון אוסטורובסקי ברעננה. שירתי בצה"ל ארבע שנים: שנתיים בחובה ושנתיים בקבע. המשכתי את לימודיי בסמינר למורות למלאכה. עבדתי בביטוח "מנורה" ובביטוח "הדר" עד יציאתי לגמלאות.
בשנת 1960 נישאתי לגד.
נולדו לנו שלושה ילדים: יואב - רופא נשים, אלדד – מהנדס, ויעל – לבורנטית.
זכינו ליהנות מתשעה נכדים: דנה, רועי, נדב, טל, אמיר, יובל, דן, ניר ועדו.
היום אני מרחיבה את השכלתי בחוג לגמלאים שבבית האומנויות.