נולדתי בשנת 1936 למרים ולראובן זוארץ בעיר בנגאזי שבלוב. בעיר בנגאזי חיו 10 אחוז מכלל יהודי לוב. לאבי הייתה חנות כל בו. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה שתי ילדות: יהודית ואני. למדתי שלוש שנים בבית הספר "תלמוד תורה". אבי נפטר שנתיים לפני פרוץ המלחמה.

לוב הייתה נתונה לשלטון איטלקי. ב-10 ביוני 1940, עם הצטרפות איטליה למלחמה, קיבלו שלטונות לוב הוראה לכלוא את היהודים במחנה ריכוז שהוקם בג`אדו. ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים וכעבור חודשיים כבשו את אזור קירנאיקה לרבות בירתה בנגאזי. העיר בנגאזי ספגה הפגזות רבות מהמטוסים הבריטים. ההפצצות הסבו נזק כבד, נהרסו בתים רבים ותושבים רבים נהרגו. בת דודתי מזל בת ה-18 נהרגה שבועיים לפני חתונתה. דודי, פנחס זוארץ, ושני ילדיו נורמה ושלום נהרגו אף הם בהפגזות.
ברחנו לכפרים הערבים וביניהם לכפר קואופיה שם גרנו כשנה. אמי עבדה בתפירת בגדים לערבים. כעבור שנה שבנו לבנגאזי.

הגרמנים שלחו את פילדמרשל רומל לסייע לכוחות האיטלקים ובאפריל-מאי 1941 הבריטים נסוגו מאזור קירנאיקה ושבו למצרים.
בפברואר 1942 גורשו יהודי לוב למחנה ג`אדו שהיה הקשה ביותר מבין כל המחנות. במשך חמישה ימים נסענו במשאיות ענק צפופים למחנה. מתוך 2,600 היהודים שהובאו למחנה מתו כ-500 מתשישות, רעב ומחלות. אף משפחתי ואני נשלחנו למחנה הריכוז ג`אדו. המים במחנה היו מזוהמים ואני לקיתי פעמיים בטיפוס. סבלנו רבות מכינים. בתחילה אמנו גזרה את שערות ראשנו ופלתה את הכינים ובסוף גזזו לכולם את כל השיער והתהלכנו קירחים. סבלנו חרפת רעב והלחם שסופק לנו הכיל תולעים ועובש. למזלנו בן דודנו סאסי כחלון שלא נשלח למחנה בשל היותו אדם אמיד - הוא היה חייט חשוב ובעל סלון גדול ללקוחות - סיפק לנו לחם. הוא שלח שקים של לחם ובזכותו נותרנו בחיים.
גרנו בהאנגר ענק ולכל משפחה הוקצב שטח של שני מטר אותו הפרדנו באמצעות שמיכות.
במחנה התעללו ביהודים והעבידו את הגברים בעבודת פרך. הגברים נצטוו לחפור תעלות שהיו מיועדות לקבורתנו רק שהמלחמה תמה מהר יותר מהצפוי.
בינואר 1943 שחררו אותנו הבריטים ממחנה ג`אדו. עברנו לטריפולי למשפחת אמי למשך חודשיים ואחר חזרנו לבנגאזי. הבית היה הרוס וכל תכולתו נשדדה בידי הערבים.
חיילי ארץ ישראל פתחו בית ספר ולמדתי בו כשלוש שנים עברית, חשבון, אנגלית וערבית.
בשנת 1949 עלינו ארצה באנייה "הרצל". משה שרת שהיה יושב ראש הסוכנות הסדיר את העלייה. הגענו לשער עלייה ואחר לפרדסיה והתגוררנו באוהלים במשך שנתיים. עברנו לכפר סירקין.
בשנת 1964 נישאתי לנסים פלח והגעתי להוד השרון. עבדתי במפעל לסריגה וחוטים במשך 16 שנים.
נולדו לנו שישה ילדים: מרים, ראובן - עובד בשיפוצים, סיניה - מנהלת חשבונות, רפאלה, רפאל ואבי-אברהם – עוסק באבטחה.
זכיתי ליהנות מ-11 נכדים: אורטל, בת אל, עומר, גל, יונתן, ינון, יובל, שלומי, נסים, אסף ונועה.