נולדתי בשנת 1922 לשרה ומשה פרלשטין בעיר סוסנוביץ שבפולין. אבי עבד בתחילה בצורפות ואחר במשרד לתיווך. אבי נפטר בשנת 1936. הבית היה בעל צביון דתי-ציוני. המשפחה מנתה שבעה ילדים: מטלה, פרומה, מילכה, חנה, מאיר, פנחס ואני. למדתי בבית הספר "מזרחי" מכיתה א` עד כיתה ה`. בבית הספר התיכון למדתי מכיתות ו` – יא`. מגיל עשר הייתי חבר בתנועת הנוער "גורדוניה".ב-1 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את פולין.
ב-3 בספטמבר 1939 נכבשה העיר סוסנוביץ. מיד הוטל עוצר לילה על היהודים. בתחילת 1940, כשנשלחו היהודים למחנות עבודה ברחנו, אחי ואנכי, אל החלק הפולני בו שלטה ברית המועצות בהתאם להסכם מולטוב וריבנטרופ והגענו לעיר קולומיה. ניסינו לחצות את הגבול לבוקובינה שברומניה ומשם לעלות ארצה אך נתפסנו ונאסרנו. לאחר שחרורנו הגענו לסטניסלבוב.
בשנת 1942 נדדתי לכיוון מזרח ברית המועצות עד שהגעתי לטשקנט שבאוזבקיסטן. נשלחתי לעבוד בקולחוז בקטיף כותנה על יד העיר אנדיז`ן. עבדתי במכרות הפחם בקוקינגג שבקירגיזיה. היות והעבודה במכרות הייתה מפרכת שבתי לאנדיז`ן. המשטרה תפסה אותי ללא תעודות ונשלחתי לבטליון לריצוי עונש. בתום חקירה הוברר שאני אזרח פולני ואיני עריק מהצבא. נשלחתי כחייל של הצבא האדום לחזית הביילורוסית. לאחר שנפצעתי, שבתי לאסיה התיכונה.
בסוף שנת 1944 גויסתי מחדש לצבא האדום. דרשתי לעבור לצבא הפולני העממי שהתארגן ונעניתי בחיוב. הגעתי לפולין בפברואר 1945 לקסרקטין שהיה במחנה ההשמדה לשעבר במיידנק. נפגשתי עם אנשי "הבריחה" וכעבור זמן קצר ערקתי מהצבא הפולני. נשלחתי דרך ורשה, קרקוב, ז`שוב לצ`כוסלובקיה, הונגריה וביום גמר המלחמה הגעתי לרומניה.
בשואה נספו: אמי, אחותי פרומה, בעלה ושלושת ילדיה, אחותי חנה, אחי פנחס ובני משפחה רבים. אחותי מטלה ואחי מאיר עלו ארצה לפני מלחמת העולם השנייה.
ברומניה הצטרפתי לארגון "החלוץ האחיד" שבראשו עמד אבא קובנר שאיגד את חברי תנועות הנוער הציוני. ביוני 1945 יצאנו מצוידים בתעודות מזויפות של הצלב האדום דרך יוגוסלביה לאיטליה. באיטליה ארגנתי קיבוץ בשם "הכובש" בסנטה מריה דה באני. עברתי לעבוד במרכז לגולה ובמרכז החלוץ בבארי, שם הכרתי את רעייתי לעתיד מרים ונישאתי לה.
באוגוסט 1946 עליתי באניית המעפילים "עמירם שוחט" כשעל סיפונה 183 מעפילים. לאחר שהות קצרה בקיבוץ "אבוקה" שבעמק בית שאן הגענו להדר.
ב-16 במאי 1948 התגייסתי לצה"ל לגדוד 82 בחטיבה 8 בפיקוד יצחק שדה. השתתפתי בכיבוש כפר ענה, היום אור יהודה, ושדה התעופה לוד. כשהוקם בחטיבה 8 בית ספר לטנקיסטים התמניתי לשליש של בית הספר ובמאי 1949 השתחררתי מצה"ל.
עבדתי כמזכיר כפר הדר בתקופת האיחוד בין הדר ורמתיים ושימשתי בישוב המאוחד כגזבר המועצה המקומית עד ספטמבר 1953
בשנים 1950 - 1960 הייתי חבר מועצת הפועלים בהדר רמתיים.
מ-1953 עבדתי ב"יכין חקל" עד יציאתי לגמלאות בשנת 1989. בעשר השנים האחרונות הייתי מנהל יכין.
לרעייתי ולי נולדו שני ילדים: דב – רואה חשבון, שירת במלחמת ששת הימים, יום כיפור ומלחמת שלום הגליל בחיל הנדסה קרבית, וחבר מועצת העיר לשעבר, וליאורה – חברת קיבוץ אייל.
זכינו ליהנות משלושה נכדים: ארנון, אייל וערן וכן מנינה – אביגיל.
היום אנו מתגוררים בדיור המוגן "בית בכפר הדרים" שבכפר סבא