חנוך נולד בשנת 1923 לבלה וזלמן פרוז`נסקי בעיירה ינוב שבפולין. אביו היה סוחר בקר והאם עבדה באטליז. הבית היה בעל צביון מסורתי. לחנוך היו ארבעה אחים. חנוך למד בבית הספר הממלכתי במשך שלוש שנים. הוא היה בעל ידע רב שנבע מקריאה רבה.
בהתאם להסכם שנחתם בין ברית המועצות לגרמניה הועברה העיירה ינוב בשנים 1939 – 1941 לידי ברית המועצות. ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ינוב. יהודי העיירה רוכזו בגטו. חנוך היה אסיר ועבד למען הגרמנים במשך שנתיים בהנחת פסי רכבת. בשעה שהגרמנים נכנסו לביתם לחפש גברים לעבודה הסתתר מאחורי הדלת, אך את אחיו תפשו ולקחו לעבודה.
חנוך ושני אחיו ברחו ליער. הם חפרו שוחה וכיסו אותה בצמחים, כך התחבאו מפני הגרמנים ואף מפני הפולנים במשך שמונה חודשים.הפרטיזנים שלטו על השטח. מהאזור הזה הגיעה אספקה סדירה של מזון שכלכלה את מלוא צורכיהם. חנוך הצטרף לשורות הפרטיזנים לאחר שאחד הפרטיזנים הגיע ליער בו הסתתר וביקשו להסתפח אל שורותיהם. אחיו היו במחנה יהודים שהוקם ביערות בידי הפרטיזנים. בכל לילה היו יוצאים לגנוב אוכל מהגויים בכפרי הסביבה. חנוך שהכיר את תושבי האזור הנחה אותם. באחד הערבים פגש בילד בן 13 המסתתר באורווה. חנוך נשא על גבו את הנער החלוש מרעב ולקחו עמו, כך הצילו ממוות ודאִי. הילד הובא למחנה היהודים ואחר נשלח לברית המועצות.
חנוך נמלט יחד עם הפרטיזנים מפני הגרמנים שרדפו אחריהם. חנוך חלה בטיפוס והפרטיזנים נשאו אותו בעגלה ולא הפקירו אותו לידי הגרמנים. חנוך היה מאד אהוב על הפרטיזנים בשל חריצותו הרבה ועל כן שקדו לקחתו עמם. בנמרצותו הזים חנוך את דעתם שהיהודים הם עם שאינו אוהב לעבוד.
במנוסתם פגשו הפרטיזנים בצבא האדום והם דיווחו על תנועת הגרמנים. חנוך וחבריו הפרטיזנים הצטרפו לצבא האדום. באחד הקרבות חנוך נפצע ברגלו. אחיו נהרג בחזית. חנוך אושפז לזמן ממושך בבית החולים בטיביליסי שבקווקז ולאחר סיום המלחמה נשלח לפולין. גם אחיו הצעיר משה נשאר בחיים.
שאר המשפחה, ובכללם האב ויתר אחיו, נספו בגטו ינוב בשעה שהגרמנים הציתו את המקום והאנשים נשרפו חיים. אמו נחנקה במטבח מהעשן ששאפה בשעה ששרפו את הגטו, מאחר והיא הייתה נתונה במסתור מאחורי קיר שנבנה במטבח. אחיו הבכור נפל בשבי הגרמנים ונהרג.
חנוך עלה ארצה מאיטליה במאי 1946 באנייה "דב הוז" כשעל סיפונה 1,014 מעפילים. המעפילים הגיעו ארצה ברישיון.
בארץ עבד באטליז שהקים בהדר וכן היה לו משק עופות.
בשנת 1949 נשא חנוך את בתיה לאישה.
לבתיה ולחנוך נולדו 4 ילדים: בלה - עובדת במשרד ממשלתי, אורה - מורה בחינוך המיוחד, אבי -עובד בכוורות ורחל - עוזרת במשתלה.
לזוג נולדו 7 נכדים: יונתן, אור, טל, מאיה, יערה, זיו ויעל.
חנוך נפטר בשנת 1985, יהי זכרו ברוך.
בהתאם להסכם שנחתם בין ברית המועצות לגרמניה הועברה העיירה ינוב בשנים 1939 – 1941 לידי ברית המועצות. ב-22 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ינוב. יהודי העיירה רוכזו בגטו. חנוך היה אסיר ועבד למען הגרמנים במשך שנתיים בהנחת פסי רכבת. בשעה שהגרמנים נכנסו לביתם לחפש גברים לעבודה הסתתר מאחורי הדלת, אך את אחיו תפשו ולקחו לעבודה.
חנוך ושני אחיו ברחו ליער. הם חפרו שוחה וכיסו אותה בצמחים, כך התחבאו מפני הגרמנים ואף מפני הפולנים במשך שמונה חודשים.הפרטיזנים שלטו על השטח. מהאזור הזה הגיעה אספקה סדירה של מזון שכלכלה את מלוא צורכיהם. חנוך הצטרף לשורות הפרטיזנים לאחר שאחד הפרטיזנים הגיע ליער בו הסתתר וביקשו להסתפח אל שורותיהם. אחיו היו במחנה יהודים שהוקם ביערות בידי הפרטיזנים. בכל לילה היו יוצאים לגנוב אוכל מהגויים בכפרי הסביבה. חנוך שהכיר את תושבי האזור הנחה אותם. באחד הערבים פגש בילד בן 13 המסתתר באורווה. חנוך נשא על גבו את הנער החלוש מרעב ולקחו עמו, כך הצילו ממוות ודאִי. הילד הובא למחנה היהודים ואחר נשלח לברית המועצות.
חנוך נמלט יחד עם הפרטיזנים מפני הגרמנים שרדפו אחריהם. חנוך חלה בטיפוס והפרטיזנים נשאו אותו בעגלה ולא הפקירו אותו לידי הגרמנים. חנוך היה מאד אהוב על הפרטיזנים בשל חריצותו הרבה ועל כן שקדו לקחתו עמם. בנמרצותו הזים חנוך את דעתם שהיהודים הם עם שאינו אוהב לעבוד.
במנוסתם פגשו הפרטיזנים בצבא האדום והם דיווחו על תנועת הגרמנים. חנוך וחבריו הפרטיזנים הצטרפו לצבא האדום. באחד הקרבות חנוך נפצע ברגלו. אחיו נהרג בחזית. חנוך אושפז לזמן ממושך בבית החולים בטיביליסי שבקווקז ולאחר סיום המלחמה נשלח לפולין. גם אחיו הצעיר משה נשאר בחיים.
שאר המשפחה, ובכללם האב ויתר אחיו, נספו בגטו ינוב בשעה שהגרמנים הציתו את המקום והאנשים נשרפו חיים. אמו נחנקה במטבח מהעשן ששאפה בשעה ששרפו את הגטו, מאחר והיא הייתה נתונה במסתור מאחורי קיר שנבנה במטבח. אחיו הבכור נפל בשבי הגרמנים ונהרג.
חנוך עלה ארצה מאיטליה במאי 1946 באנייה "דב הוז" כשעל סיפונה 1,014 מעפילים. המעפילים הגיעו ארצה ברישיון.
בארץ עבד באטליז שהקים בהדר וכן היה לו משק עופות.
בשנת 1949 נשא חנוך את בתיה לאישה.
לבתיה ולחנוך נולדו 4 ילדים: בלה - עובדת במשרד ממשלתי, אורה - מורה בחינוך המיוחד, אבי -עובד בכוורות ורחל - עוזרת במשתלה.
לזוג נולדו 7 נכדים: יונתן, אור, טל, מאיה, יערה, זיו ויעל.
חנוך נפטר בשנת 1985, יהי זכרו ברוך.