ד"ר פריש יוסף (שמואל-יהושע) ז"ליוסף נולד בשנת 1904 ללודמילה ולאלברט בעיר ברטיסלבה שבצ`כוסלובקיה. ההורים היו בעלי חנות מכולת. הבית היה בעל צביון דתי-אורתודוכסי. יוסף היה בן יחיד להוריו. ברטיסלבה באותם ימים נקראה בגרמנית פרסבורג, ופוז`ון בהונגרית. יוסף למד בגימנסיה הפרוטסטנטית ההונגרית. הוא החל את לימודיי הרפואה בשנת 1923 באוניברסיטה ע"ש קומניוס בברטיסלבה ובשנת 1932 הוסמך כדוקטור לרפואה. בטרם ההסמכה היה מדריך של הקליניקה הפנימית וכן של מחלקת היולדות והנשים.
עוד כסטודנט היה פעיל ציוני וחבר בשומר הצעיר "קדימה". יוסף ניגן להנאתו בפסנתר ובכינור.
בשנת 1938 הפכה צ`כוסלובקיה לארץ חסות של גרמניה הנאצית. החלק הסלובקי הוכרז כמדינה נפרדת תחת חסות הגרמנים שניהלו מדיניות גזענית אנטי יהודית. החוקים הגזעניים שללו את זכות היהודים לעסוק במקצועות השונים ובכללם הרפואה. לפרנסתו, ד"ר פריש גידל ארנבות לבשר ולפרוות. בשנת 1942 הותר לו לעסוק ברפואה, מאז ניהל את שירותי הבריאות של היהודים בסלובקיה עד 1944.
בשנת 1944 נשלח למחנה הריכוז סרד שם הוכרח לעבוד עבודה קשה והוכה במוט ברזל בידי איש אס-אס, דבר שגרם לו לכיח דמי עד יומו האחרון. בשלב מאוחר יותר היה לרופא המחנה. את המרפאה הפך למעין סנטוריום ושיקם את בריאותם של יהודים רבים, יותר משהיה רצוי לגרמנים, כי בכך מנע את שליחתם להשמדה במחנה אושוויץ בירקנאו. מקרה אחד גרם לו להפר את שבועת היפוקרטס. במחנה נמצאה יהודייה שהייתה בת חסותו של אלויז ברונר, מפקד המחנה הידוע לשמצה. היהודיה נהגה להלשין על היהודים וחשפה יהודים שחיו בזהות בדויה כנוצרים. את השמות מסרה לפטרונה. כל היהודים פחדו ממנה פחד מוות אך חששו לגעת בה לרעה. הטבעת התהדקה גם סביב המרפאה ובצר להם פנתה המחתרת היהודית במחנה לד"ר פריש לעצה. מישהו דאג להדביקה בזיהום וכך הגיעה למרפאה ומצבה הורע. ביום פירוק המחנה עמד ארון המתים הפתוח במרכז המחנה...
בשנת 1945 נשלח ד"ר יוסף לגטו טרזינשטט ושם היה ממונה על מחלקת טיפוס הבהרות.
במאי 1945 שוחרר המחנה בידי החיילים הסובייטיים.
ד"ר יוסף שב לברטיסלבה, החל לטפל בחולים ונשא לאישה את רבקה שהייתה האסיסטנטית שלו.
בשנים 1946 - 1948 היה רופא בתי הספר, ומנהל הייעוץ לאמהות טרם לידה, לתינוקות ולילדים.
בשנים 1945 - 1949 היה הרופא הממשלתי של בירת סלובקיה וכן רופא המשטרה. חלק מעבודתו כרופא המשטרה היה נוכח בהוצאתם להורג של נאצים ופשיסטים סלובקים, זו הייתה נקמתו על מה שעוללו להוריו, סבתו ובני משפחתו שנספו בשואה.
בשנת 1949 עלה ארצה. ד"ר פריש עבד במגדיאל בקופת חולים "עממית" ושל ההסתדרות.
ד"ר יוסף הצטרף ללשכת בני ברית שבתל אביב וניהל את האגף הסוציאלי מאחר ודרך חשיבתו הייתה סוציאלית כל ימיו. הוא סייע רבות למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית.
לרבקה וליוסף נולד בן: אבי – ד"ר לזואולגיה וחוקר אנטומולגיה.
ד"ר יוסף פריש נפטר בשנת 1961, יהי זכרו ברוך.