צבירן אהרון (מרדכי) ז"לנולדתי בשנת 1924 לזלדה ולשמחה צווירן בעיר זמושץ בפולין. בעיר גרו כ-15,000 יהודים. אבי היה שותף בתחנת קמח ומנהל חשבונות. הבית היה בעל צביון מסורתי. למדתי שבע כיתות וקורס להנהלת חשבונות. כשפרצה המלחמה למדתי עוד שתי כיתות בבית הספר הסובייטי, הלימודים היו ביידיש.
ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה וכעבור מספר ימים כבשו הגרמנים את העיר. מיד הרגשנו את נחת זרועם: גברים הוצאו למחנות עבודה, ספגנו מכות ויהודים נרצחו. בעקבות הסכם חדש בין ברית המועצות והגרמנים, ברית המועצות העבירה את מחוז לובלין חזרה לגרמנים ונסוגה. ניצלנו את ההזדמנות וחצינו את נהר הבוג על גשר ארעי שהקים הצבא האדום והלכנו לבית דודתו של אבי. התגוררנו בעיירה ולדמיר-וולינסק משם עברנו לעיירה אוזיוטיצי. חיינו בבית משפחה אמידה שהקצתה לנו חדר אחד. המשכתי ללמוד בבית הספר ואבי עבד כמנהל חשבונות. כעבור מספר ימים הגיעו לבית ה-נ-ק-וו-דה ודרשו שנארוז את מטלטלנו, ואת הכסף נמסור להם. נשלחנו לטייגה שבערבות סיביר. הועסקנו בכריתת עצים ושליחתם בנהר וכן בחפירות בניין. הקצבת הלחם הייתה 400 גרם לעובד, ולנשים, ילדים וזקנים - 200 גרם. בשל יחסם של מנהלי העבודה ובגלל הרעב מרדו הפליטים וארגנו מצעד מחאה. שוטרי ה-נ-ק-וו-דה הגלו את מארגני המרי למקום לא ידוע. הגיע קצין בכיר מטעם השלטונות, יהודי בשם רובינשטיין, שהיה עורך דין, ופסק שאין אפשרות קיום בחורף הסבירי הזה למשפחות המטופלות בילדים. נשלחנו לעיר התעשייה אסבסט שבהרי אורל. חלק עבדו במחצבות אסבסט, אני שובצתי לעבודה בבניין. הועברתי לכפר נידח קולינסק ועבדתי במחצבות חול. בזכות הסופרת הפולניה הקומוניסטית, ונדה וסילבסקה, אפשרו לנו לנוע חופשי ברחבי ברית המועצות והגענו לעיירה דבליקנובו ליד העיר אופה בירת בשקריה. השגתי עבודה בתחנת שירות אחזקת מכונות חקלאיות MTS.
קיבלתי צו גיוס לשרת ביחידה הפולנית. משהוברר שכל החיילים יהודים שינו את הגישה והעבירו אותנו ליחידת עבודה של הצבא הסובייטי ושם פגשתי את אבי. עבדתי בבניית גשרים ארעיים. נשארתי ביחידה עד סוף המלחמה וגם אחריה. זכינו למדליה שעליה כתוב "מלחמתנו הייתה צודקת ואנו נצחנו" ובצדה השני דמותו של סטלין. שירתי בצבא עד שנת 1946 בשיפוץ מכוניות צבאיות וחזרתי לפולין, שם נפגשתי עם הוריי ואחי.
הצטרפתי לקיבוץ "בורוכוב–דרור". נשלחתי ללובלין כמדריך נוער. נפגשתי עם נחמה ונישאתי לה ב-1946. הגעתי ארצה באנייה יוונית "פטרוס" ביולי שנת 1947. נשלחנו לבית עולים נווה חיים בחדרה משם עברתי לקיבוץ גליל ים וב-1949 הגענו לרמתיים.
גויסתי לצבא לחיל שריון. עבדתי בקטיף, בפרדס, בבניין, כמסגר, שרברב ובהנהלת חשבונות, מקצוע שלמדתי בפולין. למדתי עד לקבלת התואר מנהל חשבונות מדופלם. עבדתי כמנהל חשבונות באגודה החקלאית אל-על ברמות השבים.
זכיתי לאות יקיר ההסתדרות, אות המתנדב בשי"ל, משמר האזרחי, פס"ח ומל"ח. התנדבתי לקליטת עלייה. התמניתי לחבר במועצה המקומית בוועדת התחבורה, ועדת רשיונות וּוַעדת משק. הייתי פעיל בוועדת חברות במועצת הפועלים, בוועד המבקר, חבר מליאת מועצת הפועלים, חבר מועצת הסניף במפלגת העבודה, חבר ועד השכונות-שיכון עממי וחבר ארגון יוצאי זמושץ בישראל.
אהרון נפטר ביולי 2016. יהי זכרו ברוך!