נולדתי בשנת 1925 לרחל ולדוד גרבר בעיירה בילגורי שבפולין. הבית היה בעל צביון מסורתי. משפחתי מנתה ארבעה ילדים: יששכר, הרש, לובה-אהובה ואני. למדתי בבית הספר היסודי שבע כיתות.

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה המלחמה והעיר נכבשה בידי הגרמנים. כעבור שניים עשר יום נכנסו הסובייטים לעיר על פי ההסכם שנחתם ביניהם ובין הגרמנים. הסובייטים העבירו את המחוז חזרה לגרמנים ונסוגו. ניצלנו את ההזדמנות ונסענו יחד איתם. הגענו לעיר ברדיצ`ב שבברית המועצות ומשם נסענו לוולדמיר וולינסק. מאחר ולא נענינו לדרישה לקבל אזרחות של ברית המועצות, נשלחנו לעיירה אסינו הסמוכה לעיר טומסק על גדות נהר הטשולם שבסיביר. בעיירה אסינו עבד אבי בחוות סוסים וכל ילדי המשפחה למדו בבית הספר שנתיים נוספות.

בשואה נספו אחות ושני אחים של אמי וסבי.
השתחררנו בשנת 1943 ועקרנו לעיר בוכרה. אבי עבד בחנות, אני עבדתי כקופאית במסגרייה ואחותי לובה עבדה בבית חרושת לתפירה. שני אחיי הצעירים המשיכו בלימודם. בבוכרה לא סבלנו חרפת רעב משום שמכרנו בין השאר בגדים תמורת מזון.
שבנו לפולין. התיישבנו בביאלווה, שם הצטרפתי להכשרה בקבוץ "בורוכוב דרור".
נישאתי בשנת 1946 לאהרון שהיה מדריך נוער ששכנע את אבי שאסע עמו לארץ ישראל. בתחילה סירבה משפחתי להצטרף לתנועה הציונית ולעלות ארצה. תפקידו של אהרון היה לקבל את הפליטים שאינם יודעים דבר על הציונות ולשכנע את הסרבנים לעלות ארצה.
חצינו גבולות לצ`כוסלובקיה, לאוסטריה, לגרמניה ומהאזור האמריקני לברגן בלזן שבאזור הבריטי. היו לנו תעודות מזויפות ושמי בתעודה היה ויידה ורה ילידת בודפשט שבהונגריה. תודות לדרכונים הללו הגענו לנמל מרסיי שבצרפת ושם עלינו על אנייה יוונית קטנה, "פטרוס", והגענו לנמל חיפה ביולי 1947.
עם הגִענו לנמל הקיפו אותנו שש אוניות מלחמה בריטיות ושמרו עלינו עד לפנות בוקר. עם ירידתנו לנמל קיבלו אותנו פקידי הסוכנות שהפנו אותנו לבית העולים "נווה חיים" בחדרה. עברנו לקיבוץ גליל ים שם התקבלנו כחברים. בקיבוץ עבדתי כמטפלת ילדים.
בשנת 1949 עזבנו את הקיבוץ ועברנו לרמתיים.
עבדתי בבית יולדות בכפר סבא כמטפלת תינוקות.
עבדתי כעוזרת גננת במשך 18 שנים.
לאהרון ולי נולדו שני ילדים: שמואל - מנהל בחברה גדולה, וטובה – מורה בחטיבת ביניים ובעלת תואר שני בחינוך.
זכיתי לתעודות הוקרה בשל התנדבותי: פרס כלת העובדת המצטיינת מטעם מועצת הוד השרון, קיבלתי מכתבי הוקרה מהמפקחת על הגנים ותעודת הוקרה מאיגוד איל"ן. התנדבתי רבות ועזרתי לקליטת עולים מברית המועצות ואוזבקיסטן. כשפרשתי מעבודתי בגן הילדים נכתבה עליי כתבה יפה בעיתון המקומי על תרומתי לגן מפרי עטה של העורכת ארזה ביצ`קוב.
בעלי ואני זכינו ליהנות מארבעה נכדים: שחר, גלי, עופר ויעל.