שמואל נולד בשנת 1914 לחנה ולשלמה בעיר לודז` שבפולין. האב ובניו עבדו בתעשיית הטכסטיל הידועה שבעיר לודז`. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים: דוד, אברהם, זלמן ושמואל. שמואל סיים בית הספר היסודי, וב"חדר" למד עברית.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. שמואל התייצב מידי יום במקום עבודתו. בסוף נובמבר 1939 כשהוטל העוצר על העיר, נתפס בידי הגרמנים. שמואל הושלך למחסן ללילה. למחרת פקדו עליו הגרמנים להעביר שקים ומזרונים ממקום למקום. העבודה לוותה במכות. כל מזונו היה 300 גרם לחם ומעט מים. כך עבד בפרך שלושה שבועות. שמואל נדר שאם יצא חי מהמקום לא ישאר ולו יום אחד נוסף בלודז` תחת המשטר הגרמני. הוא איבד כ-10- 15 ק"ג ממשקלו והוריו לא הכירוהו. שמואל הודיע להוריו שהוא מתכוון לברוח, והפציר בהם להתלוות אליו מאחר שאין עתיד בעיר והם עלולים למות. ההורים טענו שהגרמנים לא יפגעו באנשים מבוגרים.
שמואל ואחיו אברהם ברחו בלילה. הם חצו את הגבול והגיעו לברית המועצות אל העיר ביאליסטוק. השניים המשיכו בנדודיהם והגיעו לעיר לבוב. מאחר שסירבו לקבל עליהם אזרחות סובייטית, נחשבו לבוגדים ועל כן נשלחו לסיביר. שמואל היה במחנה המעצר במשך שלוש שנים יחד עם גנבים ופושעים. אף אחד מן האסירים לא היה בטוח אם יקום למחרת היום. שמואל ברח מן המחנה והגיע לפולין. הוא נעצר בידי הגרמנים ונשלח למחנה צ`נסטוחובה. בשנת 1945 שוחרר המחנה בידי הצבא האדום.
אחיו הצעיר זלמן נשלח לעבודת כפייה. מלודז` ברח לעיירה קטנה, שם הלשינו עליו והוא נרצח. ליד הגשר נמצאת אבן עליה חרוטים שמו ושם שני חבריו. הקבר מצוי בין לודז` לפשיסחה. האח דוד וכל משפחתו נספו אף הם בשואה.
שמואל הצטרף לקיבוץ בטרנוב. כשנודע לשמואל כי דודו חי בלודז` נסע להפגש עמו. הדוד נתן לו כתובת של משפחת אמו הגרה בברזיל. שמואל אמר: "אני נוסע אך ורק לארץ ישראל, שואה אחת כבר עברתי, אינני מעונין בשואה נוספת!"
ב"ווילה אמה" שבאיטליה פגש שמואל מקיבוץ "דרור" את רעייתו לעתיד, לאה. בווילה אמה רוכזו 250 איש במטרה לעלותם ארצה באמצעות הג`וינט.
בינואר 1947 נישאו השניים על מנת שלא יופרדו בעלייתם ארצה. יום לפני סדר פסח עברו לעיר הנמל גנואה. הודיעו להם שלא ילכו לישון כי הם אמורים לחזות בהצגה. הסתבר כי אניית המעפילים "שאר ישוב" הגיעה על מנת לעלותם ארצה.
באפריל 1947 עלינו מאיטליה על סיפון האנייה יחד עם 768 מעפילים. הבריטים גילו את האנייה. פרץ קרב בין האניות כשהמעפילים משתמשים בברזלים שהוצאו מן המיטות ככלי נשק. המעפילים נשלחו למעצר באי קפריסין למשך שנה. הם גרו בביתני פח. בתם נולדה במחנה.
בשנת 1948 הגיעו לבית עולים ברעננה ובמאי עברנו למגדיאל. שמואל עבד בפרדס של מינץ ובכפר מל"ל וכרצף.
לשמואל נולדו שני ילדים: חנה ושלמה, וכן זכה לחמישה נכדים: נועה, ערן, אביטל, אסף ולי ולשתי נינות: ליהי ושחק.
שמואל נפטר בשנת 1996, יהי זכרו ברוך.