משה נולד בשנת 1900 לשרה ויהודה בעיר סוסנוביץ שבפולין. אביו היה נגר. הבית היה בעל צביון דתי. המשפחה מנתה ארבעה אחים: פסח, שינדלה, אסתר ומשה. משה למד ב"חדר". בגיל 14 התייתם ויצא לעבוד בנגרות יחד עם אחיו. משה נשא לאישה את חוה ונולדו להם שלושה ילדים: יהודה, הניה ושינדלה. ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. משה, רעייתו וילדיו נסו לעיר הבירה ורשה, שם גרו בני משפחה רבים, בתקווה שלא יאונה להם כל רע. באחד הימים הולקה משה מכות אכזריות ובתו הניה גוננה עליו כשהיא נשכבת, מסוככת עליו בגופה. אף הבת ספגה מלקות קשות.
משה ובני ביתם שבו לעיר סוסנוביץ. יהודי העיר רוכזו בגטו שרודלה. משה עבד במחנה יחד עם בנו יהודה בנגרות והם נחשבו לעובדים חיוניים לתעשייה הגרמנית.
המשפחה נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. האחות הצעירה שינדלה נשלחה למשרפות.
חוה ובתה הניה נשלחו לעבודת ייצור תחמושת במחנה. באחד הימים הוצאה חוה בסלקציה ויועדה להישלח למשרפות. הגרמנים שכחו לצרפה לחבורת האסירות המיועדת לתאי הגזים. הבת הניה שכה שמחה קפצה אל בין זרועות אמה. הגרמני שהבחין בשמחה הבלתי צפויה הבין מיד מה אירע ושלחה למשרפות.
משה ובנו יהודה עבדו במחנה. יהודה הסתיר על גופו מכל משמר את תמונות המשפחה והן שרדו. משה שנחשב לאסיר מבוגר היה בעל מהלכים במחנה והסתדר היטב עם הגרמנים. משה הציל כל העת את בנו יהודה ממוות.
משה ויהודה נשלחנו למחנה הריכוז ברגן בלזן, גם שם עבדו בנגרות.
ב-15 באפריל 1945 שוחררו בידי הבריטים.
משה ובנו שבו לפולין לעירם סוסנוביץ. כשנודע לאב ולאח שאף הניה ניצלה ועדיין נמצאת בגרמניה עלו השניים על הרכבת הנוסעת לגרמניה בתקווה לאתר אותה. באותה עת שבה הבת לביתה וכך נמנעה הפגישה המיועדת. המשפחה התאחדה רק לאחר תקופה ארוכה בסוסנוביץ.
משה תרם את ביתו שהיה בעל ארבע קומות למען ה"קיבוץ" שהיה מסונף לבני עקיבא. הבית הכיל משרדים ובו גרו פליטים יהודים.
משה השתתף בקונגרס הציוני בבזל שהתקיים לאחר השואה. משה היה נציג העיר סוסנוביץ מטעם ה"פועל מזרחי". למשה תמיד הייתה זיקה לדת ולציונות.
בשנת 1948 עלתה משפחתו ארצה ממחנות העקורים שבגרמניה לרמת הדר.
משה זכה לשני נכדים: חוה ודוד ולשישה נינים.
משה נפטר בשנת 1988, יהי זכרו ברוך.