יעקב נולד לאברהם וחנה בעיר קרקוב שבפולין. לאביו הייתה מאפייה. מצבם הכלכלי היה טוב. לרשות המשפחה עמדה עוזרת שגרה בביתם. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה חמישה ילדים: מיכאל, צפורה ויעקב. ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין.
יעקב נשלח למחנה טרזינשטט שבצ`כוסלובקיה. יעקב ידע להסתדר בנקל. הוא גנב מזון מן המטבח וכך לא סבל חרפת רעב. באחת הפעמים נתפש וירו בו כדור בבטן. רופא יהודי עשה לו ניתוח, הוציא את הכדור מבטנו, ובכך הציל את חייו.
יעקב עבד במחנה מהשעות הבוקר המוקדמות עד הערב, בקור וללא מעיל. למזלו עבד במאפייה כך שהיה לו חם ואף היה יכול לגנוב לחם. יעקב דאג לא רק לעצמו, אלא הִרבה לחלק את הלחם לבני משפחתו ולמכריו.
יעקב היה במחנה טרזינשטט עד גמר המלחמה ב-8 במאי 1945. המחנה שוחרר בידי הצבא האדום.
יום אחרי תום המלחמה הכיר את רעייתו לעתיד גניה, שאף היא כמוהו הייתה מקרקוב. גניה סיפרה ליעקב על משפחתה והקשר הזה חיזק בין השניים.
בשואה נספו הוריו וכל ארבעת אחיו במחנה טרזינשטט.
יעקב וגניה נסעו יחדיו לעיר לנדסברג שבגרמניה, נישאו, ושם נולד בנם.
בשנת 1948 עלתה המשפחה ארצה.
יעקב עבד במאפייה.
לבני הזוג נולדו שני ילדים: ראובן - רופא פסיכיאטר, ואהובה - מורה.
הזוג זכה לחמישה נכדים: אורית, ערן, מיכל, אמיר, ולימור .
יעקב בשנת 1996, יהי זכרו ברוך.