חיים נולד בשנת 1926 למרים ולשלום בעיר אולקוש שבפולין. אביו היה יצרן רסנים לסוסים. הבית היה בית אמיד. הבית היה בעל צביון מסורתי. המשפחה מנתה ארבעה ילדים, ביניהם צפורה וחיים. האב היה ציוני נלהב ותרם לקרן היסוד לקניית קרקעות בארץ ישראל.ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. ב-3 לחודש הגיעו לעיר אולקוש. בעיר אולקוש חיו 3,500 יהודים. עם כניסת הגרמנים לעיר הם שיתקו את חיי המסחר, כל החנויות בעיר נסגרו עד שנת 1941.
בספטמבר 1941 גורשו היהודים לגטו שיקורה. התנאים בגטו שיקורה היו בלתי נסבלים. בתחילה נלקח האב למחנה אך חיים החליפו ונשלח למחנה העבודה ניצקרכן הסמוך לברסלאו. חיים הספיק לכתוב להוריו שישלחו לו נעליים ומזון. עד יוני 1942 זכה לחבילות פעמיים בשבוע. ביוני 1942 נשלחו כל היהודים למחנה ההשמדה אושוויץ וביניהם הוריו, אחיו ושתי אחיותיו. חיים הועבר למחנה הריכוז פנפטיזן. על ידו נקשרה שרשרת ובה המספר 24997. חיים עבד עבודת פרך בחברה לעבודות בניין גרבלפינגר והוא רק נער בן 15. חיים הובא לקנגיסה לבלוק 39. במחנה זה עבד עד שנת 1944.
בשנת 1944 הובל בקרונות פתוחים במשך חודש וחצי. רוב האנשים נפטרו בקרונות והנותרים ששרדו הועברו למחנה יולסברג. רגלֵי חיים קפאו והוא התקשה ללכת. חיים עבד בשטינברוך באולמות החצובים בתוך ההרים. כשפנה לרופא בשל רגליו הוא חתך לו את האצבעות הקטנות בשתי רגליו ללא כל הרדמה. כששכב במרפאה הגיע הימלר לערוך ביקורת. אחות יהודיה שעבדה בבית החולים קשרה את חיים מתחת למיטה והזהירה אותו לבל יסתובב עד תום הביקורת. חיים שמע את הימלר כשהורה לשלוח את כל החולים למשרפות. חיים ניצל הודות לאחות, כל שאר החולים הוצאו לשריפה. למחרת היום שלחה אותו האחות לעבודה כשהוא עדיין סובל.
בינואר 1945 הועברו האסירים ברכבות דרך צ`כוסלובקיה. הצ`כוסלובקים זרקו להם מזון לקרונות הפתוחים. הם נסעו כחודש ימים. כל יום הוצאו מתים מהקרונות. מתוך 23,000 יהודים הגיעו למחנה שמברג 5,000 בלבד. באחד הימים נודע שהגרמנים זקוקים ל-300 עובדים. חיים היה מספר 301. 300 היהודים הוצאו להורג ביער מחוץ לעיר שמברג. חיים נרתם לעגלה כסוס והוביל בגדי חיילים גרמנים. הם שולחו למחנה הריכוז מאוטהאוזן. האסירים הגיעו למחנה אבנה שם נעמדו לפני תנורים. הבריאים שולחו לעבודה והחולים נשרפו במשרפות. חיים היה חולה ואצבעותיו קפאו. חיים שיחד קצין במאה דולר שהיו בכיסו והוא העבירו לבריאים. הוא נשלח לצריף מספר 28 ונשלח לעבוד בשטנברוך. חיים שסבל כאבי תופת באצבעות רגליו הועבר לבית חולים ובזכות פקיד של בית החולים שהכירו מפולין לא שולח לקרמטוריום.
ב-6 במאי 1945 ברחו הנאצים. הם החליטו להכניס את היהודים לאולמות בהרים ולפוצץ את כולם. היהודים, הצ`כוסלובקים, הצרפתים והבריטים סרבו ללכת. ב-8 במאי 1945 שחררו האמריקנים את המחנה. חיים שקל 28 ק"ג. חיים הועבר לסנטוריום בווינה ושם שהה עד יולי 1945. הבריגדה היהודית העבירה אותו לאיטליה למחנה סנטה די לאוקה ואונרר"א תמך בהם.
חיים עלה ארצה בהעפלה לא חוקית. האנייה נתפסה בידי הבריטים והם הועברו לאי קפריסין שם שהה כשבעה חודשים. בשנת 1947 עלה לארץ ישראל.
חיים עבד כמנהל עבודה בסולל בונה והקים את: מוסד שלוותה, מועצת הפועלים, שכונת הפועלים ורמת פולג בנתניה. חיים זכה בפרס העבודה אותו קיבל מידי נמיר. חיים היה איש מפלגת העבודה והיה פעיל בסניף שנים רבות. היה חבר בוועדה לבניין ערים "הדרים".
בשנת 1955 נשא לאישה את אידה ונולדו להם שלושה ילדים. הזוג זכה ליהנות מחמישה נכדים.
חיים נפטר בשנת 1995, יהי זכרו ברוך.