נולדתי בשנת 1930 להרמינה וליאון בעיר בילסקו בילה שבפולין. אבי היה סוחר. הבית היה בעל צביון מסורתי. משפחתנו מנתה שני ילדים: יעקב ואני. למדתי שלוש כיתות בעיר. בלבוב למדתי ביידיש ובברית המועצות למדתי שתי כיתות נוספות.ב-1 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לעיר והפגיזו את העיר במכונות ירייה. נמלטנו עם שתי מזוודות לתחנת הרכבת, אך הרכבת לא נסעה. שכרנו עגלון ועגלה וברחנו לכיוון לבוב. הגרמנים כבשו את האזורים אליהם הגענו. גשר על הוויסלה היה זרוע בגוויות חיילים ופגרי סוסים. השלכנו את המזוודות, והגענו לאחר שבועיים של תלאות ללבוב, שם גרו האחות והאח של האב שהיו בעלי סוכנות בדים. התגוררנו במחסן הבדים. אבי סירב לקבל דרכון סובייטי. הוא הסתתר בלילות במחשבה שאם ראש המשפחה לא נמצא לא תשלח משפחתו לברית המועצות. הסובייטים שלחו את אמי, אחי ואותי לברית המועצות. נסענו במשך חודשיים ברכבת משא עד לכפר בהרי אורל. התכתבנו עם אבא שהיה מלצר בבית קפה בברית המועצות. אבי סבר שבקשריו יצליח להחזיר אותנו. הקשר אתו נותק ב-1941. אבי נהרג במחנה העבודה ביז`רנה.
אמי עבדה כמשגיחה בבית המרחץ. בשנת 1943 בהיותי בן 12 נפטרה אמי מתת תזונה - את הקצבת הלחם שלה נתנה לבניה. אני טיפלתי באחי הצעיר ובלבד שלא נפרד. עבדתי קשה כעגלון, כמשגיח על העובדים בלילות, שואב מים מבאר, ובקיץ כרועה צאן. על פי הסכם קיבלתי תפוחי אדמה, מעט חלב וכסף. גויה זקנה אימצה אותנו. ב-1944 לאחר ההסכם בין ברית המועצות לפולין רוכזנו באזור סרטוב ליד הוולגה בעיר אורבך. נשלחנו לקולחוז, שם אימצה אותנו אישה נוצריה והקצתה לנו חדר למגורים בביתה. הגויה סידרה לי עבודה במחלבה וכשואב מים לפרות ברפת. במשך כשנה שתיתי רק חלב ולא אכלתי דבר.
לאחר המלחמה חזרנו לשצ`צ`ין. בתחנת הרכבת הצטרפתי לשליחים מהארץ מקבוצת "דרור". גרתי בקיבוץ שצ`צ`ין, משם הסוכנות העבירה אותנו למנזר בקלויסטר ולכפר אינדסדורף שבגרמניה, ולאחר כשנתיים העבירה אותנו הסוכנות לצרפת. אחי סופח לשכבת הצעירים באזור אחר.
ביולי 1947 עליתי ארצה באנייה "אקסודוס - יציאת אירופה" עם 4,530 מעפילים. כעבור שמונה ימים החל קרב בין אניות המלחמה הבריטיות לבינינו. זרקנו קופסאות שימורים וניסנו להתיז שמן חם מצינורות כיבוי האש אך השמן נשפך עלינו בגלל החורים והרוח. הבריטים ניסו לפרוץ לאנייה בזרנוקי מים, דבר שהועיל לנו. מנמל חיפה נלקחנו בחזרה לצרפת, אחרי סרובנו לרדת נשלחנו להמבורג. הובלנו למחנה פפנדורף ושם חיינו כשנה. עברנו לצרפת אל האנייה "ארגנטינה" והגענו לארץ במרס 1948.
הגענו למחנה עולים ברעננה ומשם לקיבוץ בית השיטה, שם הייתי שנתיים במסגרת עליית הנוער. חצי יום למדנו וחצי יום עבדנו. התאחדנו עם גרעין הל"ה בהרי ירושלים, שרובם עבדו בעבודות חוץ, אני עבדתי במשק. למדתי בסמינר הרעיוני באפעל. הייתי חרט, ובערבים עבדתי בתיאטרון הבימה כמחליף תפאורות. התגייסתי לחיל האוויר לטייסת הנדסה.
בשנת 1957 נישאתי למרים. עבדתי בתע"ש, הייתי עצמאי, עבדתי בפללום, בפרימה ובעלית.
נולדו לנו שני ילדים: כפיר - מנהל תפעולי בארה"ב, ועופר - גנן ומתכנן גנים.
זכינו ליהנות מארבעה נכדים: נועה, קרן, עומר ועדי.
רעייתי ואני מרחיבים את השכלתנו בחוג לגמלאים שבבית האומנויות.
השתתפתי בכנס מרגש בבילסקו בילה של יהודים מכל העולם במטרה להקים אנדרטה לזכר יהודי העיר ששירתו בצבא אנדרס.